בסוף דף מט: רבי יונתן ורבי חנינא יושבים, בא אדם ומנשק את רגלי רבי יונתן. רבי יונתן מספר לרבי חנינא שהוא כפה את בניו של האיש ההוא לזון אותו, ומשם מוכיחה הגמרא שאין שורת הדין קובעת שעל הבנים לזון את אביהם.

לפי רש"י רבי יונתן כפה אותם בחוזקה להאכיל את אביהם וההוכחה של הגמרא היא מכך שהאיש הודה לרבי יונתן- אם שורת הדין הייתה קובעת שעל הילדים לזון את אביהם לא היה על האיש להודות לו. בלשונו הקדושה- "ועשיתינהו. כפיתי אותם בחזקה ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים משורת הדין מחבביני: ואי דינא הוא. אין כאן גמילות טובה להחזיק לו טובה שעל כרחו ישפוט אמת:"

א. וכי אין האיש יכול להכיר טובה לדיין שדן אותו בדין אמת?
ב. אם אכן אין חיוב על הבנים לזון את אביהם, מדוע כפה רבי יונתן בחוזקה את הבנים לזון אותו?

לפי תוספות, רבי יונתן שידל אותם בדברים וההוכחה של הגמרא היא מכך שרבי יונתן שכנע אותם בדיבור ולא הכה וכפה אותם. בלשונו הקדושה- "עשיתיינהו בעי. האי עשוי צריך לומר דהיינו בדברים... דאם מן הדין היה מה היה לו לעשותם בדברים היה לו להלקותם ולכופם עד שיזונו אותו"

א. האם הדיין לא יכול לשכנע בדיבור את אלו שחוייבו בדין לפני שהוא כופה אותם?
ב. אם אין ההוכחה ממעשה האדם אלא ממה שעשה רבי יונתן מדוע הגמרא מביאה את כל הסיפור כולל שהאדם נשקו ברגליו וכו' ולא פשוט אומרת מה פסק רבי יונתן?