הגמרא דנה באיזה גיל התינוק כבר מכיר את אימו (ולא יונק מאחרת) והיא מביאה שלוש דעות "אמר רבא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב שלשה חדשים ושמואל אמר שלשים יום ורבי יצחק אמר ר' יוחנן חמשים יום".
ואז הגמרא שואלת "בשלמא רב ורבי יוחנן כל חד וחד כי חורפיה אלא לשמואל כי האי גוונא מי משכחת לה".

השאלה לא ברורה – אם הגמ' מציינת שכל תינוק לפי חריפותו (יש מי שמכיר אחרי 50 ימים ויש שאחרי 3 חודשים), למה קשה לה לקבל שיש תינוק שחריפותו להכיר אחרי 30 ימים? (באותה מידה נגיד שיש תינוק שמכיר אחרי 10 ימים) למה 50 ימים זה סביר ו-30 כבר לא?

[כמובן בהמשך הגמ' מביאה "תיקון" לדעת שמואל שאומר "כל זמן שמכירה" שזה בעצם "מתיישב" עם שאלת הגמ', אני שואל על הסברה ולפיה שמואל נוקב במספר – 30 ימים]