המשנה (בדף ס"א ע"ב) אומרת "התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום" והגמ' דנה לאיזו תקופה מותר לצאת ברשות (כמובן אחרי ההווא אמינא של "כמה דבעי", וכשהגמ' מסבירה את השאלה "אורחא דמילתא כמה" – כמה זה יהיה "מנומס" לבקש ממנה ועדיין זה יחשב שזה "בלב שלם" ולא מחמת פיוס הבעל או הבושה שבדבר) ונותנת שני גדרים – רב אומר חודש בלימוד וחודש בבית ורב יוחנן אמר חודש בלימוד וחודשיים בבית.

משהו לא ברור לי, לפי השיטה מקובצת (דף ס"א ע"ב ד"ה "התלמידים", בשם כמה ראשונים, איך שאני הבנתי אותו, לפחות) על המשנה שמדברת על יציאה שלא ברשות, המדובר שזה לא היתר חד פעמי, אלא הם רשאים לנסוע ללמוד 30 ימים, חוזרים הביתה ללילה לפקוד את נשותיהם ושוב יוצאים לתקופה נוספת וכן הלאה [או בלשונו – "דהכי פירושו דשלשים יום שוהין חוץ לעירן אם צריכין ללמוד בעיר אחרת וביום שלשים וא' יהיו בעירם אפילו אם אותו יום יחזרו לצאת להיות שלשים יום בחוץ וכן פועלים שהולכים לעיר אחרת ועומדים שם כל השבוע למלאכה דהיינו שבעת ימים ובשמיני יחזרו לביתם וכן לעולם"]. אם ככה נוצר מצב שאדם שיוצא שלא ברשות נמצא בבית פחות זמן מזה שיצא ברשות, שכן הוא חוזר ללילה פעם בחודש (לעומת חוזר הביתה לחודש/חודשיים אם יצא ברשות), בעוד שההגיון אומר שמי שיצא ברשות יצא ל-30 ימים, יחזור ללילה ויצא שוב ל-30 ימים ואילו זה שיצא שלא ברשות יצא ל-30 ימים, יחזור הביתה לחודש (רב) או חודשיים (רב יוחנן) ושוב יצא, ולא להפך...

(כמובן שלשיטת תוספות, שאומר שרב ורב יוחנן דיברו על הפועלים ולא על תלמידי החכמים, השאלה היא בכלל אחרת כי לפי התוספות כלל לא ניתן "גדר" ביחס ליציאת תלמידי חכמים ברשות)

[אגב, הרא"ה, למשל, בחידושיו על דף ס"ב ע"א, לפי איך שהבנתי אותו, כותב שיציאה שלא ברשות ל-30 ימים זה בכלל היתר אקראי ולא קבוע, כך שהשאלה מתיישבת לפירושו]