סיפר הגה"צ רב' אברהם גרודזינסקי זצ"ל שפעם נתן לבו להתבונן בענין של מי שפרע שנתחייב בו מי שאינו עומד בדיבורו כמו ששנינו בריש הזהב (ב"מ מד.) אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, והחל לחשוב מדוע החמירו חז"ל כל כך בדבר וקללו בקללה שכזו את מי שאינו עומד בדיבורו, עודני מהרהר בדבר סיפר ר' אברהם נזכרתי שבזמן קיץ תרצ"ג כאשר למדו מסכתא נדרים בסלובודקא שינה ראש הישיבה הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל את דרכו באמירת השעור פתיחה שבכל פתיחת זמן היה ר' אייזיק משמיע משך שעה שעור מעמיק במסכתא שהיה גורר אחריו ויכוחים עצומים של בני הישיבה ואילו בפתיחת זמן זה השמיע ר' אייזיק שיחת מוסר במשך שלושת רבעי שעה ורק כרבע השעה השמיע שעור פתיחה ר' אייזיק זצ"ל המשיך ר' אברהם בסיפורו הסביר באותה שיחת מוסר שהיות ומתחילים ללמוד מסכת נדרים אשר במהלכה של מסכתא זו מוכח עד כמה קובעת כל מילה שאדם מוציא מפיו על כן חייבים ליתן הקדמה לבאר מהי מילה של בן אדם וכאן כעדותו של ר' אברהם פתח ר' אייזיק וביאר בדברים נוראים שכל אדם הוא בבחינת שליט ואפילו שגגה היוצאת מפיו של שליט יש לו עליה אחריות ונותן עליה את הדין לפי זה סיים ר' אברהם ואמר הטבתי להבין מה טעם ראו חכמינו ז"ל להחמיר בעונשו של מי שאינו עומד בדיבורו.

(עמודי שש)

מקור