בשמואל ב טו מובא ספור בריחת דהע"ה מפני אבשלום ודיון בכך בסוטה מח ויומא עג
והנה במקרא כתוב :
וְהִנֵּה גַם-צָדוֹק וְכָל-הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית הָאֱ-לֹקים וַיַּצִּקוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱ-לֹקים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד-תֹּם כָּל-הָעָם לַעֲבוֹר מִן-הָעִיר. {ס} כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת-אֲרוֹן הָאֱ-לֹקים הָעִיר אִם-אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת-נָוֵהוּ. כו וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי יַעֲשֶׂה-לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו. {ס} כז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן-אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם. כח רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בעברות (בְּעַרְבוֹת) הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי. כט וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת-אֲרוֹן הָאֱ-לֹקים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
לכאורה מוכח מכאן שצדוק ואביתר ובניהם הכהנים היו נושאי הארון כשיטת הרמב"ם וכרד"ק וכמובא בברייתא דר' יוסי במסכתנו שזה המקום 'שהחזירוהו למקומו' , ומה שכתוב ו'כל הלוים אתו' אין הכוונה שנשאו על כתפיהם את הארון אלא שהקיפו ושמרו עליו מסביב ולכן הם 'מחנה הארון'. הגמרות הנ"ל מוכיחות שכאן הסתלק אביתר מהכה"ג כי לא שרתה עליו רוה"ק כי עלה להישאל באו"ת ולמרות שהמתינו לו עד תם כל העם לעבור מן העיר לא ראה דבר ולכן אמר דהע"ה לצדוק שראוי להשיב את הארון למקומו ושאלו רטורית 'הרואה אתה' ( כלומר הלא אתה רואה - והכוונה באו"ת ) וכיון שראה - לכן מינהו דהע"ה לכה"ג.
ברם בפשט הכתוב לא נזכרו האו"ת כלל ולא שאלה בהם וגם לא נזכר שאביתר הועבר מתפקידו ושצדוק התמנה תחתיו והיה אפשר להסביר את הקטע כולו גם ללא ההסבר הזה של חז"ל שנראה כמדרש בלבד כי לפי הפשט צדוק כבר היה ראש הכהנים בזמן ההוא שהרי הוא הנזכר כמי שאיתו כל הלוים נושאים את הארון.
היש למישהו רעיון מה הכריח את חז"ל ( אם לא שקבלה היתה בידם וכמאמר הראב"ע בכמה מקומות 'אם לדין נדון ואם קבלה נקבל' )להסברם המדרשי ?