בדפי התלמוד החל מתחילת פרק "מי שאחזו" יש רשימה ארוכה של תרופות לחוליים שונים.

כבר הרב הראל שפירא אסף את דברי רבותינו למן הגאונים ועד לאחרונים, שאין להשתמש ב"תרופות" אלו ולא להתיחס לדברים אלו בתלמוד, למעשה.

אולם בעקבות הרמח"ל, מאמר על ההגדות בו הוא מציין: שיש בתלמוד גם סתרי התורה, ומסביר שמצד אחד לא רצו לגלותם ומצד שני לא רצוי שישתכחו, ואז הוא כותב:

"על כן גמרו לבצוע את הדין, והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות, שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההן, ומי שלא נמסרו לו המפתחות יהיו לפניו כדברי הספר החתום וכאלו לא נכתבו כלל. והמפתחות האלה השאירום ביד תלמידיהם שקבלום מידם. ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרו אלא לתלמידיהם אחריהם הגונים כהם, וכן מדור אל דור."

והוא מעיר:
"עוד צריך שתדע, שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלמודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעיי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה, ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתת הענין הנרמז, היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכונה היתה להביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים; ואותו הענין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים; וכך היה מלביש אותו בעל אותו המאמר עצמו, אלו היה אומר אותו בדורות ההם.

האם אין כל אותם קטעי "רפואות" מלבושים לסודות התורה,