בכל הדיונים בחז"ל בעניין גירושין, וגם במקרא עצמו, היוזם והגורם הוא הבעל ולאשה אין זכות לגרש את הבעל .
הכתוב בתורה הוא 'כי מצא בה ערות דבר' או 'אם לא תמצא חן בעיניו'.
אין אפילו שום דיבור על האפשרות ש'והיה אם תשנא אותו' או 'והיה אם לא ימצא חן בעיניה' ולכן יבקש לגרשה...
לגבי הפסוק 'כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר : אִם שְׂנֵאתָהּ שַׁלַּח. ( אך לא - אם היא שונאת אותך - שלח...) רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר שָׂנאוּי הַמְשַׁלֵּחַ. ולעתים עצם הרגשת הבעל המשלח שהוא שנאוי ע"י אשתו היא הסיבה לגירושין...
מוזר הדבר שאין כלל דיון באפשרויות אלו כעילה לגט. ושמא אלו הן מתופעות הזמן החדשות כיום...