האשה נקנית בשלש דרכים וכו' נפסק ברמב"ם ובשו"ע ואמנם יש לציין שהרמב"ם נקט בלשון "בשלשה דברים" דלא כלשון המשנה ובשו"ע אמנם נקט לשון "דרכים" אך כתב "בשלשה" כמ"ש הרמב"ם דלא כמשנה
וכן לגבי "האשה נקנית" ברמב"ם נקט כלשון המשנה אך השו"ע כתב "האשה מתקדשת"

רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה ב: וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם, ובאחד משלשה דברים האשה נקנית, בכסף או בשטר או בביאה, בביאה ובשטר מן התורה ובכסף מדברי סופרים, וליקוחין אלו הן הנקראין קידושין או אירוסין בכל מקום, ואשה שנקנית באחד משלשה דברים אלו היא הנקראת מקודשת או מאורסת.
השגת הראב"ד בביאה ובשטר מן התורה ובכסף מדברי סופרים. א"א זה שבוש ופרוש משובש הטעהו.

שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן כו סעיף ד: האשה מתקדשת בשלשה דרכים: בכסף או בשטר או בביאה, מן התורה, אבל חכמים אסרו לקדש בביאה משום פריצות, ואם עבר וקידש בביאה, מכין אותו מכת מרדות והיא מקודשת. ואפילו קדשה בכסף או בשטר, אם לא שידך תחלה, או שקידש בשוק, מכין אותו מכת מרדות והיא מקודשת. הגה: וי"א שאין מכין אם קידש בכסף או בשטר, אפילו בשוק ובלא שידוכין (טור בשם הרא"ש), ולא ראיתי מימי שהכו מי שקדש בלא שדוכין.