|
|
"ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא. אמרו ליה: והא לית בה ש"פ! אמר להו: תיקדוש בארבע זוזי דאית בה. שקלתא ואישתיקא. אמר רבא: הוה שתיקותא דלאחר מתן מעות, וכל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא. אמר רבא: מנא אמינא לה - דתניא: אמר לה: "כנסי סלע זו בפקדון", וחזר ואמר לה: "התקדשי לי בו"; בשעת מתן מעות - מקודשת, לאחר מתן מעות, רצתה - מקודשת, לא רצתה - אינה מקודשת. מאי 'רצתה' ומאי 'לא רצתה'? אילימא 'רצתה' - דאמרה "אין", 'לא רצתה' - דאמרה "לא", מכלל דרישא כי אמרה לא נמי הוו קידושין. אמאי?! והא קאמרה "לא"! אלא לאו, רצתה - דאמרה "אין", לא רצתה - דאישתיקה משתקה. ושמע מינה שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום היא. קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע: מי דמי? התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה, סברה: אי שדינא להו ומיתברי - מחייבנא בהו. הכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, ואי איתא דלא ניחא לה - לישדינהו. פריך רב אחאי: אטו כולהו נשי דינא גמירי?! ה"נ סברה אי שדינא להו ומיתברי - מיתחייבנא באחריותייהו. שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא: כה"ג מאי? שלח ליה: אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע. אתון, דשמיע לכו, חושו לה." רב אחאי (אחא) מבי חתים (חאתים), היה אחד מחכמי הסבוראים. שימו לב גם ללשון הנדירה "פריך" בשימוש הזה. רב אחאי הוא כנראה הסבוראי המוזכר פעמים מספר בתלמוד, יותר מכל חכמי הסבוראים האחרים. |
טוען....
• הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן • תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום