קשר מיוחד קיים בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים, כמפורש בכתוב:
"אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך: אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים:" (ויקרא כה).
המהר"ל מפראג בספרו נתיבות עולם, נתיב הצדקה, מרחיב בהסבר הקשר המיוחד שקושרת התורה איסור ריבית ליצאת מצרים, ואומר:
"שראוי להם שיהיו עם אחד וזה אי אפשר רק כאשר זה מקבל מזה וזה מקבל מזה ובזה הם מתאחדים... כי יציאת מצרים שהיו ישראל לעם וזה שלוקח רבית הוא נותן העדר ונשיכה בהם כאלו לא היו ישראל לעם, וזהו שכופר ביציאת מצרים, כי יציאת מצרים שנעשו לעם והיו נמצאים בפעל וזה נותן בהם העדר ונשיכה כאלו אין להם מציאות כלל..."
איסור הריבית, שהינו ייחודי לישראל מדגיש את אחדות העם ומעלתו המיוחדת. יציאת מצרים היא זמן יצירתו של העם. על כן, הלוקח ריבית מישראל כופר במעלתו של העם ובאחדותו של העם, וממילא נמצא כופר ביציאת מצרים.
(הרב שלמה אישון)