דף כ.

רש״י ד״ה ה"ג והא עשבים חזו לבהמתו וסופו ליטלן ואפ"ה כל כמה דאיתנהו התם ממעטי ״ותיובתא״ דשמואל

ובד״ה כיון דקשו לכותל שמחלידין אותו כדאמרי' במתני' שקיל להו ואפ"ה ממעט ״וקשה״ לשמואל

יש לעיין בשינוי הלשון.

ועיין רש״י לעיל דף יט: ד״ה הא חזו - לאכילה כולהו הנך ״תיובתא״ דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן אין ממעט בחלון.

וצ״ע