שאלה: א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו כו׳ דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא אתא שטן נשקיה לכרעיה ע"כ. ויש לעיין מדוע לא נשק השטן לכרעיה דלוי וצ״ב

תשובה: בספר מרגליות הש"ס הביא מהפני מנחם שכתב וז"ל בגמ׳ אמר ר׳ לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא אתא שטן ונשקיה אכרעיה, ולמה לא נשקו לר׳ לוי, ועוד מאי נ״מ היכן דרש רב אחא בר יעקב, ונל״ל כי בפפוניא היו גרים פשוטים שמבינים בפשטות, וכדאי׳ (פסחים מב.) דרשה רב מתנה בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו אמר להו אנא מיא דביתו קאמרי, והמאמר הזה (דשטן ג״כ לשם שמים התכוון) הוא עמוק, והשטן היה מרוצה כשדרש דרש כזה בפפוניא, שהיו יראי שמים אבל בעלי השגות פשוטות, וחשב שע״י זה יחשבו שצריכין לשמוע לו לשטן, אבל לא יאונה לצדיק כל און ורב אחא בר יעקב הכניס בלבבם יראת שמים (והגם שכל האמוראים היו יראי שמים אי׳ ברב אחא בר יעקב דגבר דחיל חטאין הוא).
ובספר אבני זכרן לרב אברהם ישראל ארנברג עמ' שיט כתב וז"ל יש לדייק למה לא נשקיה שטן לכרעיה דרבי לוי שהוא בעל המאמר הזה, רק נשק לרב אחא בר יעקב שדרשה בשמו של רבי לוי. וחשבתי על פי דברי חז״ל בסוכה (לז, ב - לח, א) אמר רבי יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. וכו׳ רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה (פרש״י: ממטי ליה, מוליך. ומייתי, מביא). אמר דין גירא בעיניה דשטנא (פרש״י: הרי זה לחץ בעינו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק מעלינו עול מצות). אם כן רב אחא בר יעקב אמר דבר זה לגנותו של שטן, שרוצה לנתק מעלינו עול הבורא. ולכן עכשיו שדרש בשבחו של שטן שלשם שמים נתכוין, היה לו מדבריו נחת רוח, לפיכך אתא שטן ונשקיה אכרעיה, לרב אחא בר יעקב דווקא.
ובספר משחת אהרן לרב אהרן זליג פייבוש עמ' מה טור ב כתב וז"ל א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו דרשה רב אחא בפפוניא אתא שטן ונשקי׳ לכרעי׳, מקשין העולם למה כשא"ר לוי מרא דהך שמעתתא לא נשק השטן לכרעי׳, וכשדרשה רב אחא בפפוניא נשקי׳ לכרעי', ולפיע״ד נ״ל דהנה ע״כ צ״ל דס״ל לר׳ לוי כמ"ד איוב בימי משה הוה ולא כמ״ד דאיוב בימי אחשורוש הי׳ דהא אי' בשבת פ״ה מאימתי תמה זכות אבות ח״א בימי הושע בן בארי וח״א בימי חזאל וח״א בימי אליהו וח״א בימי חזקי׳, וכל הקיצים האלו היו זמן רב קודם אחשורוש כנודע, ואי ס״ד דס״ל לר' לוי דאיוב בימי אחשורוש הי׳ א״כ איך קאמר השטן דילמא ח"ו אנשיא לרחימותא דאברהם הא בוודאי כבר תמה זכות אבות ואנשיא לרחימותא דאברהם ־ אלא וודאי דס"ל דאיוב בימי משה הי' ושפיר קאמר דילמא אנשיא כו׳ וזה נלע"ד דלכך הקדים ר׳ לוי שטן לפנינה, משום דמעשה דשטן עם איוב הוה בימי משה דהוה זמן רב קודם לפנינה, משא״כ אם נאמר דס"ל דאיוב בימי אחשורוש הי׳ ה"ל להקדים פנינה לשטן, דהא מעשה דפנינה היה זמן רב קודם אחשורוש-והנה אי׳ בחולין דק״לט ע"ב שאלו פפונאי את ר' מתנה המן מן התורה מנין כו', וכתב הגאון בית יהודא דאתיא ע״פ מ״ש במדרש דעץ דכתיב גבי אאע"ה דאמר והשעני תחת העץ הגין על העץ שעשה המן למרדכי וז"ש פפונאי המן מן התורה מנין ר"ל שאמר יעשו עץ וכי לא ראו מקרא בתורה שאמר אברהם והשענו תחת העץ וזה יגק על בניו להצילן מעץ שלו עכ"ל בקיצור, ולכאורה יקשה על אנשי פפונאי ועל המדרש הנ"ל קושייתי הנ"ל דמה"ת יגין עץ דאברהם על עץ דהמן הא כבר תמה זכות אבות בימי אחשורוש לכל הדיעות ־ וע"כ צ"ל דלא ס״ל הא דתמה זכות אבות, וא״כ לדידהו וודאי י״ל דלעול׳ דס"ל כמ"ד איוב בימי אחשורוש הי׳ ואי משום הא דאמרת דא"כ מאי קאמר השטן דילמא אנשיא לרחימותא דאברהם הא כבר תמה זכות אבות, זה לאו קושיא דהא לא ס"ל לדידהו הא דתמה זכות, אלא דמ״מ קשה הא דא״כ אמאי הקדים ר׳ לוי שטן לפנינה כנ"ל, וע"כ צ"ל משום חשיבותי׳ דהשטן הוא דאקדימי׳ ־ ובזה יובן דלכן כשא"ר לוי דבר זה לא נשק השטן לכרעי‘, משום די"ל דלאו משום חשיבותי' דהשטן הוא דאקדמי׳ אלא משום דס"ל דאיוב בימי משה הוה וכנ"ל, אבל כשדרשה ראב"י בפנוניא ולדידהו דע"כ לא ס"ל הא דתמה זכות אבות, וא"כ שפיר י״ל לדידהו דאיוב בימי אחשורוש היה והא דאקדמי' ר' לוי להשטן היינו משום חשיבותי׳ דהשטן ולכך נשק השטן לכרעי' משום דאחשבי׳ וק"ל: