מעבר לקשר בין הפרשה לדפים של השבוע [פא] בעניין "ביכורים".
יש לנו עוד הקשר בדף פד: בקטע הבא.

דְּאָמַר רַבִּי אִלְעָא במִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:ל״ב} וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ.

ובתוס' כאון " קשה דאמר בהאשה רבה (יבמות דף פט.) ..וכן מן הטמא על הטהור אמר התם דבשוגג תרומתו תרומה אע''פ שטעה ושם פירשתי":

מן הרעה על היפה - כולל גם מהטמא על הטהור.

בטור
מפני שאין נוהגין תרומות ומעשרות בארצות אלו אין רצוני להאריך בהם אף על פי שמצינו בכמה מקומות בתלמוד שהיו מפרישין תרומות ומעשרות בח״ל ...

מצווה תר'ז בחינוך - וידוי מעשרות .
..ונוהגת מצווה זו בזמן הבית בלבד.. כאן החינוך מצדד כראב'ד החולק על הרמבם שכתב "שנוהגת גם בזה"ז." - ויותר מכך בא"י
[ מדאורייתא או מדרבנן].

ובמפרשים ובפוסקים העלו סברות רבות לכך שהיום אינו נוהג דין הוידוי,
והטעם העיקרי כיון שאינו יכול לומר "כאשר ציויתני". שכן כיום כולם טמאים וכ'ו.

ואחד מהסעיפים המונעים את אמירת הוידוי קשורה לגמרא שלנו -
"שלא לתרום מן הטמא על הטהור".

שכן תיאורטית באם חלק מהפירות נרטב וממילא נטמאו במגע ידינו, וחלקם לא - נרטב ועדיין טהור הוא . הרי כאשר נפריש מהפירות היבשים הטהורים על השאר שנטמאו . עברנו על "וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ.".

**
ואכן בשו״ת נודע ביהודה נשאל מדוע הטור והשולחן ערוך השמיטו את הדין שלא לתרום מן הטמא על הטהור

והשיב שלא מצוי אצלנו תרומה טהורה, שאנחנו כולנו טמאים ומטמאים כל התבואות, ולא משכחת טהור כי אם ששמרו שלא בא עליו מים כלל משעה שנקצר, וזה לא שכיח,
ועוד שהרי מה שאין תורמין מן הטמא על הטהור הוא משום הפסד של הכהן, ובזמנינו שכל תרומה נשרפת אין הפסד לכהן, ולכך תורמין מן הטמא על הטהור.

ואף לכתחילה מה שאין תורמין מן הטהור על הטמא, הוא משום שצריך שיתרום מן המוקף. ובטהור וטמא חוששים שיתיירא שלא יטמא ולא יקיפם,

ובזמנינו ממה נפשך אם הוכשרה לקבלת טומאה, לא משכחת טהור, ואם לא הוכשרה אינו מתיירא להקיף, ולכן השמיטו לגמרי את הדין של אין תורמין מן הטהור על הטמא, וכן להיפך מן הטמא על הטהור.
**

אמנם האדרת מתרץ את הקשיים ולדעתו יש גם כיום לומר וידוי מעשרות בזמנו, ונימוקו : כיוון שכיום אין כל אפשרות לקיים מצוות מעשר שני כדינה , ונמצא שאנו נוהגים במעשרה שני כפי שהורונו חז"ל לנהוג בזמה"ז.

וממילא נכלל הדבר בכתוב "עשיתי ככל אשר ציויתני" . וניתן לברך 'וציוונו' על מצוות דרבנן. וכך נהג בשנת תרס'א.

החזו"א חולק ע"כ וסובר שיש להימנע מכך. ובקהילות שונות יש מנהגים שונים בנידון.

**הקטע לעיל שבין הכוכביות ** מ 'ושננתם ' באסוקי שמעתתא.

הרחבה בעניין בקישור -
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=46&t=65209