תָּנוּ רַבָּנַן אֵין עוֹשִׂין מִשְׁקָלוֹת לֹא שֶׁל בַּעַץ וְלֹא שֶׁל אֲבָר וְלֹא שֶׁל גִּיסְטְרוֹן וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא שֶׁל צוּנְמָא וְשֶׁל זְכוּכִית.

רשבם:
בעץ – בדיל אשטיי״ן.
אבר – פלומב״א. [=עופרת] בלטינית וצרפתית.
גיסטרון – מיני מתכות מעורבבים.

במילון.
1.חותמת רִשמית מעופֶרת על מוּצָר [עופות], לוַודֵא כי איש לא יִפתְחו;.
2. סתימה בּשֵן.
מלטינית: plumbum – עופרת, מכיוון שבתחילה היו עשויים חוט פלדה ופיסת עופרת, כיום גם מחומרים שונים.

וזה מוביל אותנו לפסוק
"אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הבדיל ואת העופרת (במדבר לא ,כב).

** שם עצם שהפך לתואר.
כיום רבים המבלבלים בין עופרת המתכת הכבדה ביותר שסמלו הכימי Pb . (צללו כעופרת במים).
לבדיל - שסמלו הכימי Sn . אולם אלו שני יסודות וחומרים שונים.
את הבדיל מכירים ביותר בהלחמות ובקופסאות שימורים .ואת העופרת הכירו פעם בדפוס בלט, הסדר היה צריך לסדר את האותיות מעופרת, ולחותמות נעילה כנ'ל.

ולענינינו: זהב כסף נחושת התרגום ברור. ברזל באונקלוס גם הוא פשוט,
אך בת"י ה פ\ב מוחלפות ולכן ברזל מתורגם ל "פרזלא", ומכאן לפועל -פירזול.

** ושם בארמית שהוסב לחומר אחר !
עם הבדיל השינוי גדול יותר באונקלוס בדיל = אבצא= אבץ , וכשחיפשו שם מתאים לחומר חדש שנקרא "זינק" גנבו את השם הארמי של בדיל "אבץ",
וכינו כך את הזינק.

חילופי אותיות.
ובחזל לעיל ראינו שיש כאן אותיות מתחלפות אבץ\בעץ.
וגם (בכלים. י, ב) אֵין מַקִּיפִים לֹא בְבַעַץ, וְלֹא בְעוֹפֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד“ .

ומפורש בערוך ערך 'בעץ'. במנחות לעניין המנורה ".. אמר משם ראי׳ שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ. ... ת״י את הבדיל בעצא ותרגום שלנו אבצעא: [ אבץ= בעצ]

** ושם אדם שהפך לשמו של חומר.
ואגב מהבדיל בתערובת (סגסוגת) עם נחושת יצרו עוד בעבר את המתכת המוכרת "ברונזה ", ששמה בעברית "ארד". השם- לא מוכר ולא שמיש, אלא אם כן זכיתם להגיע למקום שלישי בתחרות ,שאז תקבלו מדליית ארד. [ראשון מזהב, שני- מכסף ,והשלישי מארד].

** הברונזה \ אָרָד בעברית, אינה מוזכרת בתנך כחומר, למרות שכנראה שימשה רבות באיזורים ובזמנים שונים, אבל היא כן מוזכרת כשמו של בנו של בנימין : ""וּבְנֵי בִּנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ" (בראשית מ''ו, כ''א).

** דוברי היידיש ממשיכים עד היום לכנות את החותמת המוצמדת לעופות והמעידה על כשרותם בשמו " פלומב״א. , או בלומב״א.