רַבָּה בַּר אֲבוּהּ חֲלַשׁ עָל לְגַבֵּיהּ רַב הוּנָא וְרַב נַחְמָן.
לכאורה לא ברור מה משנה העובדה שרבה בר אבוה חלה ושלכן בקרו אותו רב הונא ורב נחמן וכך עלה הנידון ההלכתי, כי היה אפשר לקצר ולכתוב שבאו החכמים לרבה בר אבוה בסתם וכו'.
האם הגמרא מספרת את העובדה הזו מפני שהם סברו שהעיסוק בתורה יועיל לריפויו או לפחות לעידודו של רבה בר אבוה ?
אשמח לתגובות.