בבית הכנסת חב"ד במאה שערים התפלל יהודי חסיד זקן בשם ר' אלתר כהן. ר' אלתר זה היה איש פשוט ותמים כבימי הבעש"ט, וכך סיפר: פעם ניגשתי לגאון הראגאצ'אווער ושאלתי מהו המספר הגדול ביותר של הקושיות שר"ל שאל על מימרא אחת של ריו"ח, חשב הראגאצ'אווער לרגע ואמר: חמש פעמים! אמרתי לו: לא נכון. חשב שוב ואמר: ששה פעמים! אמרתי לו שוב: לא נכון! הכיר בי הראגאצ'אווער שאיני בקי בש"ס ואמר: מנין לך שאיני צודק? ועניתי לו כי ראיתי בקונטרס אחרון של אדמו"ר הזקן (פ"ג, א) שכותב: "ר"ל הוה פריך כ"ד קושיות אכל מימרא דריו"ח (ב"מ פד.) ולא אשכחן בכל התלמוד כ"ד קושיות על מימרא דריו"ח כי אם ז' וח' לכל היותר, והשאר נשכחו משום שאין חיוב לחזור עליהם מאחר שלא ניתן הפלפול רק למשה". הראגאצ'אווער קפץ ממקומו ואמר בהתפעלות אנחנו לא התחלנו ללמוד! והסביר, אנחנו לומדים רק מה שכתוב ואילו אדמו"ר זקן לומד ממה שלא כתוב שהרי הוכיח הלכה למעשה ממה ש"לא מצינו בכל התלמוד". אח"כ ביאר הראגאצ'אווער מדוע כתב ז' וח', כי יש מקום אחד שיש חילופי גירסאות ויש שגורסין שם של אמורא אחר במקום ר"ל.

.. ואולי הכוונה לבבא בתרא (קנד:) בסוגיא דמודה בשטר שכתבו אי"צ לקיימו:

א) שאל ר"ל את ריו"ח ז' ששנויה במשנה בר קפרא [ועיין בתוד"ה ברם, "והא

דפריך לעיל ר"ל לריו"ח ממשנת בר קפרא"].

ב) והא מפלג פליג..

ג) א"ל והא משמך אמרו...

ד) אמר רב זירא אם יכפור...

ה) והא איפכא תנן...

ו) והא תניא אין נאמנין...

ז) והא ריו"ח ראיה בעדים קאמר...

ומש"כ ח' דבהמשך הסוגיא שם קס"ד דליפוך נמי תיובתא, וברשב"ם: דאמר דעיל איתיביה ריו"ח לר"ל ליפוך והשתא צ"ל "איתיביה ר"ל לריו"ח" ומסקנת

הגמ' דקושיא זו לא תיפוך, והקו' מר"ל לריו"ח.

(מספר "שיחות תלמידי חכמים" של הגאון רא"מ באקאן שליט"א, עמוד ק"כ)