הגמרא בדף קנ"ו אומרת גבי פחות מעשרים שנתן מתנה את נכסיו "אבל גבי מתנה אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה".
לכאורה קשה, בדף הקודם אמר רבא, שהפחות מעשרים שמכר, אינו מבין במו"מ, והראיה ששחרר את עבדיו.
הר"ן בגיטין דף ל"ח מסביר שהמשחרר עבדו בדרך כלל אינו עובר בלעולם בהם תעבודו, כי אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא היה משחררו, וא"כ רק לשחרר סתם הוי איסור, אך כשיש לו הנאה ליכא איסור.
אכן הרשב"ם מפרש דשחרר עבדיו בלא שום הנאה.
אך לכאורה, אם באמת לא היה לו שום הנאה, אז הוא חוטא, וזה מראה על שטותו.
ואם לא, אז מה ההבדל בין שחרור עבד, למתנה, הרי בוודאי היה לו הנאה גם מהעבד, דלכן הוא משחררו.