וְהֶחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ עָמְדוּ כּוּלָּן וְהֶחְזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן
וַיִּקַּח וַיַּחְזִור מִיבְּעֵי לֵיהּ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא שֶׁעָשָׂה לוֹ מַעֲשֵׂה לִיקּוּחִין הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.

השאלה שלי היא על הסיומת,
מה בעצם הגמרא באה לומר בזה שהמלאכים תיארו את המאורע?
(לפי המהרש"א זה ממש נראה שהמלאכים אמרו תיאור של מה שהיה)
מה העומק פה?
המלאכים אמרו "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה", "שכויח". למה? ומה הגמרא רוצה להשמיע לנו בזה?