בערוך כתב -
א.
דרכ[מ]ון – א(שקלים ד) מצטרפין שקלים לדרכונות. (בכורות נא.) תנא חוץ מן השקלים המעשר והראיון. שקלים דתנן מצטרפין שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך .

פירוש שצריך להעלותן לירושלם ומפני משאוי הדרך התירו לצרפן לדרכונות שהן זהובין הא לאו הכי לא.
(בבא בתרא קסה:) דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משנים (א״ב פירוש בלשון יוני ורומי מין מטבע פרסי של זהב והיתה צורת דריוש חקוקה עליו ועל שמו נקרא ואולי הוא אדרכון שכתוב בעזרא): ע''כ.

ב.
הדארי הפרסי היה מטבע זהב שייצג את הסטנדרט הכספי של כל האימפריה ה"פרסית" האחימנית שהתפרסה מהודו עד כוש.
היו שייחסו את מקורו לשם המלך דאריוס (דריווש) שלו יוחסה לראשונה טביעת מטבעות זהב ששימשו ברחבי ממלכתו,

וי''א ששמו נגזר מהמילה 'דרך' שכן דרכם של הולכי דרכים ליחת עימם מטבעות זהב מועטות במקום של כסף רבות,ובכך ייקל עליהם המשא וטלטול בדרכים.
וכך נהגו גם עולי הרגלים שהביאו את מחצית השקל.
בשקלים א' ב'. "מצרפים שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך".

ג.
זה היה בעצם הסטנדרט הראשון של המטבע בעולם, בקנה מידה אימפריראלי.
המלך דריווש הגדול (521–486 לפנה"ס) הציג מטבע זהב זה שמשקלו הסטנדרטי היה 8.5 גרם, ששוויו 25 דינרי כסף.

ובשקלים א' נאמר כשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות" למחצית השקל
שהם 25 דינרי כסף - כך לרוב המפרשים.
אולם לרמבם במשנה כאן מדובר במטבע ששוויו רק 8 דינרים כסף = 2 סלעים.
ושונה מהמקובל בכל הש''ס.

הזהב ששימש את המטבעות היה באיכות גבוהה מאוד עם טוהר 95.83% והוא נשא את דמותו של המלך הפרסי חמוש בחץ וקשת.

ראה כאן
בתמונה - אדרכמון כפול שמשקלו כ 17 ג'.
על המטבע מוטבעת דמות המלך הפרסי עם קשת וחצים.

המילה דרכמון הפרסית היא גם הבסיס למטבע הערבי דירהם ולמטבע הארמני דראם.

ד.
אמנם האדרכמון- מטבע בשם זה המוזכר בימי שלמה בנדבת המקדש עדיין לא בא
אז לעולם, ושבי ציון בימי עזרא הם שהביאוהו לארץ. ונראה שבדה''י שכתב עזרא בתקופת פרס כתב את הסך בערכם לפי המטבע ששלטה במרחב בימיהם.

"וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית-הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים [אדרכמון] רִבּוֹ וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה-אֶלֶף כִּכָּרִים" (ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק ז').