א. חידה.
"הוּצְרְכוּ לִסְמוֹךְ סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה .
אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה אֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה"
השאלה - מאיזה צד בשורה זה מתבצע? מימין או משמאל ?

ב.ראש ברומי וזנב א''י.
בבלי - " אָמַר אַבָּיֵי דְּאָמְרִי לֵיהּ הָכִי הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים"
ובירושלמי סנהדרין ד' ח. מביא גם דעה הפוכה:
"מַתָּנִי אָמְרָה הָוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְלֹא רֹאשׁ לְשׁוּעָלִים.
מִתָּלָא אָמַר הֱוֵי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים וְלֹא זָנָב לָאֲרָיוֹת דַּתְנִינָן צָרְכּוֹ לִסְמֹךְ סָמְכֵן מֵרִאשׁוֹנָה".

מימרא זו נמצאת גם בפרקי אבות ד' כ. והאומרה הוא ר' מתיא בן חרש שעבר מא''י לרומא והקים שם ישיבה ובית דין , אשר שמעם יצא למרחוק עד שאמרו עליו "אחר רבי מתיא לרומי" (בבלי, סנהדרין לב ע"ב),

בספרי ראה יב, מסופר " מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה וְרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יוֹנָתָן, שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ, וְהִגִּיעוּ לְפִלְטוּם , וְזִכְרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זָקְפוּ עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ דִּמְעוֹתֵיהֶם וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, וְקָרְאוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: (וְיָרַשְׁתָּ אוֹתָם) וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם, וְחָזְרוּ וּבָאוּ לִמְקוֹמָם. אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

והרב לאו בספרו מוצא כאן השתקפות למצבו - שלמרות שנאלץ לנדוד לרומי,
מ''מ הכריז -שעדיף להיות זנב לת''ח בא''י. מאשר להיות ראש לת''ח שברומא.

ג. מזדעזע.
" גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מֶחֱצָה מֵעִיקָּרָא כְּתִיב וְהָיִיתִי נָע וְנָד וּלְבַסּוֹף כְּתִיב וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד"
המהרש''א סנהדרין לז מבדיל את המילים ומציין שיש כאן שתי גזירות . ונראה ששורשם קרוב אך לא זהה.

* נע- משורש 'נוע', היינו מתנועע.
* ונד משורש 'נוד' היינו נודד.
ולכן פירש - נע - דכל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו.
ומשיצא לגלות - הפסיקה האדמה להזדעזע תחתיו.

ד. ריב הבבליים והמקומיים.
בתוס לז: ד''ה מכנף - דן בעניין אמירת קדושה בחול בא''י.

ועל רקע זה מסופר בפירקוי בן באבוי (בגנזי שכטר עמ׳ 524)
כ׳ 'עד עכשיו אין אומרים בא״י קדוש ושמע אלא בשבת או ביו״ט בלבד בשחרית בלבד, חוץ מירושלים,

ובכל מדינה שיש בה בבלאין שעשו מריבה ומחלוקת עד שקיבלו עליהם לומר קדושה בכל יום, אבל בשאר מדינות ועיירות שבא״י שאין בבליים- אין אומרים קדוש אלא בשבת ויו״ט בלבד׳.
וצ''ע שהתוס דן לגבי קדושה במוסף. ובמעשה כאן הויכוח הוא על קדושה בשחרית ?!