זימנם המקום יחד:

ט''ו בשבט ,
הנוסח המקוצר להפרשת תרומות ומעשרות.
נוקב שם ה'.

א. תקלה.
הפרשת תרומות ומעשרות היא פעולה מורכבת. ועקב מורכבות הפעולה הוכן נוסח מיוחד לאמרו בעת ההפרשה. אלא שגם בה,
רבים אינם בקיאים בנוסח זה, ומרבים בטעויות והחשש שמא לא יופרשו התרומות והמעשרות כראוי.

ה"חזון איש" זצ"ל-
( דמאי סי' ט"ו ס"ק ו') כותב רעיון חדשני להפליא, שלא הוזכר על ידי הפוסקים האחרים: "מי שיש לו נוסח כתוב להפרשת תרומות ומעשרות
על פי חכם, והוא בדרך ואין בידו הנוסח ואינו בקי להפריש,

יקח יותר מאחד ממאה [%+1] ויאמר שיחול הכל כמו שכתוב בנוסחו כדת", ודיו!
כלומר: המבקש להפריש תרומות ומעשרות יאמר, כי ההפרשה תחול כפי שכתוב בנוסח המצוי בביתו.

ב.
שתי ראיות -
מביא "חזון איש" לחידושו זה.
האחת מן ההלכה והשנייה מהסוגייה בסנהדרין נו.

1. "אבי התנאים".
הראייה מן ההלכה מתבססת על דברי הרמ"א ("שולחן ערוך" אבה"ע סי' ל"ח סעי' א') הכותב, כי הרוצה להתנות תנאי כדת וכדין
רשאי לומר בקצרה, שתנאו יחול "כתנאי בני גד ובני ראובן", הלא הוא "אבי התנאים", שממנו נלמדו הלכות תנאים.
הרי לנו כי די בציון הנוסח הכתוב במקום מסויים, ואין צורך לאמרו בפרוטרוט.

2. עדים שפלוני ניאץ..
הראיה הנוספת היא מהסוגייה בסנהדרין נו בה מבואר כי כאשר עדים מעידים שפלוני ניאץ את שם ה', אין כל אחד ואחד מהם
צריך לומר במפורש את אשר שמע, אלא די בכך שהראשון מעיד, והעדים הנוספים אומרים "אף אני כמוהו".

הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א
("תשובות והנהגות" ח"א סי' תרס"ז וח"ד סי' רנ"ח) מעיר, כי אין אמירה מקוצרת זו מועילה אלא למי שמבין את ענייני ההפרשה והחילול.
אולם מי שאינו מבין מה הוא עושה, אין מועילה לו הפרשה מעין זו והרי הוא כעד שיאמר "אף אני כמוהו" ואינו יודע מה אמר הראשון...

דברים אלו נסובים על הגמרא :
נִגְמַר הַדִּין לֹא [הָיוּ] הוֹרְגִין בְּכִינּוּי אֶלָּא מוֹצִיאִין כׇּל אָדָם לַחוּץ שׁוֹאֲלִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵירוּשׁ
וְהוּא אוֹמֵר וְהַדַּיָּינִין עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין
וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ סנהדרין נו ע''א.

ג.
מתי עדיף לקצר.
הפרשת תרומות ומעשרות ממשקה תוסס: "חזון איש" מסר כי אמירה מקוצרת זו כשרה היא לכתחילה,
אך אין לתלמיד חכם לנהוג כן באופן קבוע, כי יש בזה משום "שכחת התורה ומיעוט ההתעסקות בה".

אלא שהגר"ח קנייבסקי שליט"א העיר,
כי לעיתים עדיפה הפרשה זו על פני ההפרשה השגרתית. כגון, כאשר אדם מבקש להפריש
תרומות ומעשרות ממשקה תוסס. שכן, המפריש קובע מקום למעשר ראשון בצד צפון של הכוס, ולמעשר שני הוא קובע מקום בצד דרום של הכוס.

כאשר הוא מפריש בנוסח הרגיל, יתכן מאד שעד שהגיע להפרשת מעשר שני כבר נע המשקה ממקומו, והמפריש עלול להחיל
את ה"מעשר שני" על אותו משקה שהופרש כמעשר ראשון.

לעומת זאת, ההפרשה בנוסח הקצר מחילה את הכל בשברירי שניות, ולפיכך, במקרה זה היא עדיפה ("דרך אמונה"
תרומות פ"ג הל' ט' ב"באור ההלכה" ד"ה "מקום" ועיי"ש עוד).

כל הקטע מדף מאורות מספר 567.


עוד על הריגת אנשי שכם ומצוות דינים לבני נוח -
כאן