האיך יתכן שנלמד מה׳מם היתירה במילת ״מאחת״ שזובח סימן אחד לע״ז חייב?
הלא זה אינו מקביל להדרש המוסכמת שנתכווין לכתוב שמעון וכתב שם שחייב. כי זבוח סימן אחד הוי או עבודה שלימה ,כפי שרש״י מציינת שכן מצינו במליקת עוף בפנים דסגי בפסיקת סימן אחד, או כלום. דאי שם זביחה אינה אלא כשמפסיקין שתיי סימנים אז זביחת סימן אחד הוא רק חצי מעשה, משא״כ בשם משמעון, הגם דיחסית לשמעון, ״שם״ הוא רק חלק מהמילה שרצה לכתוב עדיין יש היגיון לחייבו על שם מהיתרון ״מאחת״ בגלל שהוא מילה חשובה בפני עצמה?