"כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין"

המשנה מונה שלש עבירות (גונב קסוה, מקלל בקוסם, ובועל ארמית) שמותר לקנאי לפגוע בהם. אחרי זה מוסיף המשנה עוד עבירה ״כהן שעושה עבודה בטומאה״ שהפרחי כהונה ג״כ מותרים להורגו בלי להביאו לדין. לכאורה ההיתר לפרחי כהונה לבצע הריגה ללא משפט היא דין נפרד ואינה נכלל/נלמד מההיתר של קנאין פוגעים, מזה שהמשנה לא כללן ביחד.

אולם, לכאורה מדברי הרמב״ם משמע שגם כהן ששימש בטומאה שנהרג נכלל בהדין דקנאים פוגעים. ״הגונב כלי שרת מן המקדש והמקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן. אלא הקנאין פוגעין בהן וכל שהורגן זכה. וכן כהן ששמש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה היו מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין.״ (רמב״ם הל׳ סנהדרין פי״ח ה״ו)

לא מצאתי לימוד נפרד על דין הריגת הכהן מחוץ לתחום בי״ד וע״כ לכאורה הרמב״ם צודק שזה גם נובע מהדין הכללי של קנאים פוגעין.

השאלה, הדין של קנאים פוגעים הוא רק היתר לפגוע בהעושה את העבירה בשעת מעשה העבירה כמו שהגמרא אומרת אילו פרש זמרי והרגו פנחס, היה פנחס נהרג. א״כ איך מותר להוציא הכהן המשמש בטומאה מחוץ לביהמק״ד בכדי להורגו, הרי כשמוציאין אותו אינו יותר בשעת מעשה עבירה, ואיך מותר להורגו?