מהגמרא כאן משמע שאדם 'טריפה' הוא אפילו לא 'נפש כלדהוא'. וקשה, שהרי הוא כחי לכל דבריו [חוץ מההלכה הזו שישראל שהרגו פטור עליו ממיתת בית דין] ומקחו מקח, ומתנתו מתנה, וקדושיו קדושין, וגירושיו גירושין, ומצטרף למנין עשרה. ובן נח שהרגו חייב עליו מיתת בית דין, כמובא ברמב''ם הלכות מלכים פרק ט'. וישראל שהרגו, כתב הרמב''ם בהלכות רוצח ושמירת נפש שפטור בדיני אדם, משמע, שבדיני שמים חייב כרוצח? ונראה לפרש בגמרא ע''פ מ''ש רמב''ן ב'מלחמות ה' ' על הרי''ף על יבמות דף פ'[לפי דפי התלמוד] שדברי תורה צריכין זה לזה, מה שזה נועל זה פותח. שכוונת הגמרא כאן ע''פ הדרשה להלן בסנהדרין פ''ד, ש'מכה איש' ילפינן למעט ההורג נפלים. דמינה ילפינן שישראל חייב מיתת בית דין רק על הורג נפש דומיא דאיש - לפחות באופן בסיסי. וכאן כוונת הגמרא, שב'טריפה' אין אפילו נפש כלדהוא דומיא דאיש. ב]וראה עוד בתשובת נוב''י תניינא סי' נ''ט שהשווה הריגת טריפה להריגת עובר במעי אמו. ושמ'מכה איש' ממעטין שרק אם הכה והרג מי שהוא קצת דומה לאיש חייב עליו. אך המיעוט הוא רק לעניין שישראל לא יתחייב על הריגתם מיתת בית דין, אך לעניין האיסור, יש גם לישראל איסור רציחה להרוג אותם. וכן כתב שנאמר על איסור הריגתם: ''ייהרג ואל יעבור'. ג]הוספה: וכ''כ עוד גדולים, שגם לישראל יש איסור רציחה בהריגתם. ובהם, המג''א או''ח סי' ר''מ אות ה' לעניין הריגת העובר, וכן ב'משך חכמה' עה''ת פרשת 'ויקהל', שו''ת 'צפנת פענח' סי' נ''א. רי''ז הלוי(בהתחלת רמב''ם הלכות רוצח ושמירת נפש),כתב כך גם עליהם וגם על הורג ע''י גרמא וההורג גר תושב, שאת כולם כלל ביחד. וכ''כ עוד רבנים גדולים. וכ''כ ב'אגרות משה' חו''מ ח''ב סי' ס''ט שכך זה לפי כל הראשונים.[אך חשוב להוסיף, שלפי רמב''ם, לא רק גר תושב אלא גם עע''ז שאין לנו מלחמה אתו, אסור להורגו מן התורה, גם לא ע''י גרמא. וכך זה ע''פ 'ספר יראים' סי' קע''ה]