התלבטו בזה פרשני המשנה והתלמוד, מדוע פתח רבי את מסכת שבת דווקא בהלכות אלה שאין להן שייכות להמשך המשנה, כמו שרואים גם היום בדף היומי וגם במסכת שבת עצמה כמובן. אינני חכם מאף אחד מהם ומי אני הקטן להציע הסבר יותר ראוי, אולם נראה לי שאולי רבי הסתמך על הפסוק בישעיה נח :"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת", כי אחת הטעויות הגדולות שעושה אדם היא לחשוב שייפטר מהעני במתת כסף או אוכל או כל חפץ שיתן לו ובלבד שהעני עצמו ישאר בחוץ, וגם העני משלים עם המצב ולא נעים לו שיכניסנו בעל הבית לביתו. מזהירה התורה שבאי הכנסת העני הביתה יש 'שתים שהן ארבע' יש ארבעה מצבים בהם בלי משים עלול אחד מהם לחלל את השבת.
עדיף אפוא לגמול חסד עם גופו ונפשו של העני ולבצע 'הכנסה' אחת ממשית הביתה ולא לעסוק ב-4 'יציאות' השבת...