עקב טרדות ברפואת ביתי דבורה בת חנה לאה שמחלתה גברה ונזקקת לרחמי שמים מרובים, היום לפני כשעה וחצי סיימה סדרת הקרנות,שיהיה לה לרפואה שלימה, וכשחזרתי למדתי עם בני שיחי',
והארה יפה בדברי רש"י במשנה ניצנצה בתוך כדי הלימוד ואולי כבר יש מי שהרגיש בזה.
רש"י ד"ה לפני אידיהן של עובדי כוכבים ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהן. וכולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו: שאלה במידי דהדר בעין כגון בהמה וכלים דכתיב (שמות כב) כי ישאל איש מעם רעהו וגו' מלוה במידי דלא הדר בעין כגון מעות דכתיב (שם) אם כסף תלוה את עמי דמלוה להוצאה נתנה ומשלם לו מעות אחרים:

והנה זה פלא עכשיו אחרי שסיימנו מסכת שבועות והננו בוודאי יודעים מה זה הלואה ומה זה שאלה, מה הוזקק רש"י לסבר אוזנינו ולהסביר הדבר הפשוט מה הוא שאלה ומה הוא הלוואה, ועוד על הציטוט מן הפסוקים כי ישאל איש מעם רעהו וגו', אם כסף תלוה את עמי, מה זה נדרש לפשט, ומה זה מוסיף לפשט הרי לא נכתב בפסוק שמלוה להוצאה וכו', ונראה שרש"י רמז כעין תוכחת מוסר שיהודי צריך להשאיל ל"רעהו" וכן להלוות את "עמי", ומי שאינו נוהג כך ומשאיל ומלוה לגויים, סופו שלא תמיד יכול לקבל חזרה גם כשיצטרך בימים המסויימים באידיהן של הגויים.