בבא מציעא ו א

"הא דאמר רב ששת שלש שבועות משביעין אותו שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד שבועה שאינה ברשותי"

לגבי שומר חינם הטוען שנגנב הפקדון ופטור הוא עליו,נשבע שלוש שבועות הנ"ל.

האם שלוש שבועות הנ"ל הן מיוחסות אך ורק לשומר חינם ואינן קשורות באיזשהו אופן לשבועת השומרים?

אם לא,כיצד ישבע שומר חינם שבועת השומרים(דהיינו כפירה במקצת התביעה,הודאה במקצת התביעה וטענת פטור שומר)?האם בנוסף לשלוש השבועות המוזכרות לעיל,או שמא רק שבועת מודה במקצת ושבועת השומרים?

ועוד שאלה בנושא אחר בהמשך של הגמרא

לגבי הברייתא שהביא רב נחמן
" בד''א ששניהם אדוקין בה אבל היתה טלית יוצאת מתחת ידו של אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה "

כשהגמרא הביאה את הפרשנות שלה לברייתא,להלן

"לא הכא במאי עסקינן כגון דאתו לקמן כדתפיסו לה תרוייהו ואמרינן להו זילו פלוגו ונפקו והדר אתו כי תפיס לה חד מינייהו האי אמר אודויי אודי לי והאי אמר בדמי אגרתי ניהליה דאמרינן ליה עד השתא חשדת ליה בגזלן והשתא מוגרת ליה בלא סהדי"

ביאור הגמרא משוטנשטיין-
כשבאים שני אנשים לפני בית דין אוחזים בטלית,ובית הדין אומר להם "לכו חלקו בינכם את הטלית",ויצאו אותם האנשים ושוב באו כשרק אחד מהם אוחז בה.אומר אותו אחד שאוחז בכל הטלית כולה "חברי הודה לי כשיצאנו מבית הדין שהטלית שלי,ונתנה לי",טוען השני "השכרתי לו את הטלית בדמים ולא הודיתי לו כלל" וטענתו של השני אינה מתקבלת ללא עדים,לפי שאנו אומרים לו "עד עכשיו חשדת בחברך שהוא גזלן,שהרי טענת שזכית בטלית וחבירך חטף אותה ממך,ועכשיו אתה משכיר לו אותה בלי עדים?" כיוון שחזקה שאין אדם עושה כך,אינו נאמן לטעון כך עד שביא עדים שיעידו כדבריו.עד כאן ביאור הגמרא.

השאלה-אם לפני רגע בית דין השביע את שניהם "תשבע שאין לך בטלית פחות מחציה"
ולאחר מכן באו אותם האוחזים הנ"ל כשרק אחד מהם אוחז בטלית(כמבואר לעיל),והוא אומר שחבירו הודה לו עליה שכולה שלו(כמבואר לעיל),
כיצד יתכן הדבר שחברו יודה לו על כך שכל הטלית כולה שלו,אם לפני רגעים מספר בית דין השביע אותו שאין לו פחות מחציה?
או מדוע נאמין לזה האוחז כעת בכל הטלית שאומר שחברו הודה לו עליה,אם לפני כן חבירו נשבע שאין לו בה פחות מחציה?

אם מישהו יוכל להסביר את התסריט פה...

תודה רבה,בשורות טובות!!!