בסוגייתינו, פו ע"א, "משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות.. ולא החמיץ יינם.. ונתנו חכמים עיניהם ברבי חייא ובניו..". ולכאורה תימה גדולה היא, האם באמת ניתן להניח כמשמעו שכל אותם סדרי בראשית פסקו בא"י? וכיצד רבו של רבי חייא - רבי יהודה הנשיא - סידר במשנה 'על החומץ.. הוא אומר שהכל נהיה בדברו.. על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות.. אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם'? ועוד, מה היה כל אותם 700 שנה מאז שעלו בני הגולה מבבל ועד דורו של רבי חייא? ועוד, הא קחזינן שכל אותם דברים קיימים בא"י, ואם כן, מתי חזרו אותם דברים?
ורש"י מפרש שמדובר לא על עליית בני הגולה של עזרא, אלא על עליית 'הדורות האחרונים', ולכא' הכוונה לדורו של רבי חייא ובניו שעלו מבבל.. ולכא' הפלא הזה שכל אותם דברים שנועדו לעורר את האדם/סימן קללה שפסקו, לא פסקו אלא בדורם בלבד..