שאלות בסוגיית "ליבן שיפוד והכה בו". אני מתנצל על אריכות הדברים, ואודה למי שיענה.

א. בשלב ההוכחות, הגמרא מנסה להוכיח תחילה מהמימרא של שמואל, ורק אח"כ מהברייתא. כנראה הסיבה היא ש"לא זו אף זו", כלומר תחילה מנסים להביא את ההוכחה החלשה יותר, בטענה ש"אפילו מכאן ניתן להוכיח", ואח"כ צריך להביא ראיות חזקות יותר.
עכ"פ, הדחיה של הגמרא היא "התם נמי דברזיה מיברז", (רש"י - "שלא הכהו בכח אלא דקרו"), כלומר לא רק שמואל דיבר על החיתוך בחודה של הסכין, גם הברייתא מדברת על הכאה בעזרת חוד השיפוד, לעומת שאלתנו שהיא - כך יוצא - על הכאה במוט השיפוד.
גם בכסף משנה, פ"ה מטומאת צרעת ה"ב, כתב "נמצא לפי זה שהבעיא היא בשהכהו בשיפוד כדרך שמכה בשבט". [לא אכנס כעת לשיטת הרמב"ם, רק אציין שהכס"מ כתב שהרמב"ם פירש "דברזיה מיברז" - "שראשו של השיפוד היה עב כברזא של חבית". ע"ש.]
- אם כך מדוע הגמרא שאלה על "ליבן שיפוד והכה בו", תשאל על "ליבן מוט ברזל והכה בו"?

ב. הגמ' ניסתה לפשוט את השאלה מדברי שמואל ומהברייתא. והגמ' דוחה, כאמור, ששם דיברו על חפץ חד. כלומר, הגמ' טוענת, שבסכין חד, או בחודו של שיפוד - יש יותר סברא שהחיתוך, או הדקירה, מקדימים את הכויה, מאשר במכה שהיא ע"י חפץ קהה.
אפשר להוסיף כאן (ע"פ שטיינזלץ בעיונים) שבחודה של סכין או חודו של שיפוד יש יותר איבוד חום, בגלל שמדובר על מקום דקיק, משא"כ במוט ברזל רחב.
אבל בכ"ז אינני מבין, לענ"ד להיפך. זאת כיון שכויה משפיעה רק אחרי כשניה, או חצי שניה שיש מגע של מקור החום עם האבר הפגוע, ואילו המכה היא מיידית.
משל למה הדבר דומה, אמני הקרטה מאומנים להכות ולהחזיר את ידם במהירות מאוד גבוהה. לעיתים התנועה שלהם אפילו לא תראה בעין רגילה, אבל תורגש היטב. במהירות כזו לכאורה אין סיכוי שתהיה כויה, אבל מכה בהחלט תהיה.
לעומת זאת בשחיטה, שנעשית על ידי הולכה והבאה של הסכין - שם דוקא יש מגע ארוך יותר של הסכין עם הבהמה הנשחטת, כך שיתכן שהחום יספיק להשפיע לפני גמר השחיטה (אלא שחידש שמואל שהחיתוך מתבצע לפני שהחום פועל את פעולתו).
כך שאם בשחיטה חידודה קודם לליבונה - אז כ"ש שבמכה החבטה קודמת, כך שאינני מבין את הגמרא שאמרה להיפך.