"תניא: (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה - אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט. ומחקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדין תורה ברבים".

כתבו התוספות ד"ה דהכא:
"והיינו טעמא משום דראש גולה מזכרים ונשיא שבא"י מנקבות כדאמר בירושלמי".

כוונתו לדברי רבי יהודה הנשיא בירושלמי כלאים פרק ט ה"ג וכתובות פרק יב ה"ג
"אין סליק רב חונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מיניי, דהוא מן יהודה ואנא מבנימן, דהוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא".

מכאן שעיקר ירושת המעלה היא דרך הזכרים, אך גם דרך הנקבות יש בה ממשות.

ראיות נוספות לכך:

ברש"י דברי הימים א' פרק ב פסוק לה
"ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה... ומדרש רבותינו אפשר כן שהי' מזרע המלוכה והלא ישמעאל מזרע ירחמאל היה ולא מן רם אלא שהעביר מזרעו למולך".
ואותה שלשלת "זרע המלוכה" עברה דרך בתו של ששן, כמו שכתב שם רש"י בדברי הימים א' פרק ב, כו
"היא אם אונם ...ויצא ממנו ששן, שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם (ירמיה מא)".

ובמסכת בבא מציעא דף פה.
"איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו?
אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתיוהו לקמיה,
אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך ברתאי, הדר ביה.
איכא דאמרי: נסבה וגירשה, איכא דאמרי: לא נסבה כלל, כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה.
ולמה ליה כולי האי? - דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיהו ט"ו) אם תשוב ואשיבך לפני תעמד".

הרי שרבי שקירב את בני חביריו, עבור עילוי נשמתם, כיון שלא מצא לו בן הסתפק בבן בתו, כי גם הוא נחשב לממשיכו.