בדף ג ע"א שואלת הגמרא דחרב הרי הוא כחלל, ומתרצת שמיירי דאיטמי בשרץ.
רש"י מקשה (קושיה נסתרת)- לכ' עדיין שרץ הוי אב טומאה, האדם יהיה ראשון, והחרב תהיה ראשון- כאדם- ותטמא את הבהמה.
מתרץ רש"י שלא מצינו שמקבל טומאה מראשון אלא אוכלין.
לכ' קשה, דההבנה הפשוטה היא שהדין שאין בכלים שני, הוא מצד המקבל- שלא שייך בכלים דין 'שני לטומאה'- ולא מצד המטמא (כמו שכתב רש"י), ולפ"ז החרב (שתעשה ראשון) כן צ"ל טמאה.
ברמב"ם ובפוסקים (ערוה"ש העתיד) מובא דין 'חרב ה"ה כחלל' בהלכות טומאת מת ולא בהלכות טומאה. בפשיטות אפשר לומר שלשיטתם כל דין 'חרב הרי הוא כחלל' שייך רק בטומאה שמקורה במת (שהרי דין זה נאמר בתורה בפרשת טומאת מת). אם נאמר כך א"ל שתשובת הגמרא "דאיטמי בשרץ" פירושה שממילא לא שייך בכלל דין חההכ"ח. לפ"ז לא נצטרך לדחוק כרש"י, ונוכל לומר שדין טומאה בכלים הוא אכן מצד המקבל (שלא שייך בכלים שני לטומאה).
אם יש למישהו מה להעיר או להוסיף- אשמח.