ת''ר: חרום - שחוטמו שקוע. חוטמו סולד חוטמו בולם חוטמו נוטף, מנין? ת''ל או חרום. ר' יוסי אומר: אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת. אמרו לו: הפלגת, אע''פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת. ע"כ.
והנה במנחות (לז.) נזכר ר' יוסי החורם. ופירש רש"י שחוטמו היה משוקע כמו הך סוגיא דבכורות. והתוס' שם השיגו עליו שלא יתכן שכינוהו בלשון גנאי ולכן פירשו שהוא על שם מקומו.
ועיין בחידושי החת"ס עה"ת (פרשת אמור, ובנד"מ עמ' נז) שפירש בזה עוד פירוש נחמד.
ולי נראה לפרש ע"פ הברייתא הניתנת למעלה, שבה מבואר שר' יוסי הפליג בהלכות חרום ואמר שצריך לכחול שתי עיניו כאחת, ולכן לסימנא בעלמא כינוהו ר' יוסי החורם, להזכיר את דעתו בענייננו.
ותהילות לאל, כאשר דמיתי כן מצאתי בחידושי החת"ס הנ"ל בסוף הספר במילואים של המו"ל הר"ר יוסף שטרן, שעל פירוש החת"ס, הביא מ"ש סדר הדורות בשם ספר שארית יעקב, שפירש ממש כדברינו.


וכאן המקום להעיר, שעין רואה שאע"פ שמצאתי החידוש בספר אחר, לא נמנעתי מלהזכירו בתחילה בשמי, משום שבאמת בתחילה הוא עלה ברעיוני ורק אח"כ מצאתי שכבר קדמוני. ויסוד ההיתר הוא ע"פ מה שכתוב בשו"ת מענה אליהו (סי' לה לו) לגאון האדר"ת. שם השואל חידש סברא זו, ועל פיה רצה ליישב קושיית התוס' בחולין (עה:), והאדר"ת האריך קצת בפלפול בעניין זה, ומ"מ לדינא הסכים עם הרב השואל דמישרא שרי. גם השד"ח (מערכת האל"ף בפאת השדה אות קמג) הביא בשם ספר תפארת זיו (שכנראה הוא ניהו הרב השואל בשו"ת מענה אליהו הנ"ל) שהתיר לעשות כן, ונראה שגם הוא מסכים הולך לדבריו אלא שכתב שכעת מנהג העולם במקרה כזה היא לכתוב בתחילה את חידושו בסתם, ורק בסוף לציין ששוב מצא כן לפלוני שכתבו כן וכיוצא בהערות אלו. ע"ש.

אלו דברי הפוסקים שדיברו בזה. ואנכי מצאתי בס"ד מעשה רב מגדול בדורו שנהג כך הלכה למעשה, וכוונתי היא להגאון פני יהושע בחידושי לגיטין (פח. ד"ה גמ' עולא) שאחר שהאריך שם בביאור דברי הגמרא, כתב ז"ל: כן נ"ל. ואף שמצאתי כזה בספר זרע ברך שני בפרשת תולדות ימים רבים אחר שדרשתי ברבים כמה וכמה פעמים, וקמי שמיא גליא דקיימתי מסברא דנפשי, ואמינא הלא דבר הוא דאיתאמר משמיה דגברא רבה דכוותי, ואולי להא מילתא בר מזלא אנא ולא נמנעתי לכתוב הדבר בשמי. עכ"ל. הרי שלנו לפנינו דהיתר גמור הוא בלא פקפוק, ומלבד ראיותיהם של האחרונים הנזכרים מהש"ס, הרי לנו מעשה רב דעדיף (עי' ב"ב קל:).