ת''ר {ויקרא יט-לב} מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת''ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר {במדבר יא-טז} אספה לי שבעים איש מזקני ישראל רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר {משלי ח-כב} ה' קנני ראשית דרכו ... רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת''ל זקן ויראת איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא איכא בינייהו יניק וחכים ת''ק סבר יניק וחכים לא רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים

מ''ט דרבי יוסי הגלילי אמר לך אי ס''ד כדקאמר ת''ק א''כ נכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום והדרת מ''ש דפלגינהו רחמנא למימר דהאי לאו האי והאי לאו האי ש''מ אפי' יניק וחכים ות''ק משום דבעי למיסמך זקן ויראת

ותנא קמא מ''ט אי ס''ד כדקאמר רבי יוסי הגלילי א''כ נכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן ומדלא כתב הכי ש''מ חד הוא

הגמרא מביאה 3 שיטות בהבנת החיוב של והדרת פני זקן
א. ת"ק החיוב הוא רק לזקן שהוא גם חכם
ב. ריה"ג החיוב הוא לזקן חכם או לצעיר אם הוא חכם מאוד (תוס')
ג. איסי בן יהודה החיוב הוא או על זקן אפילו אשמאי או על חכם אפילו אם הוא צעיר

הגמרא מביאה קושי סגנוני על כל שיטה לת"ק שהמילה שיבה מסבירה על איזה זקן מדובר (שהוא גם חכם) מדוע לא כתוב מפני שיבה זקן תקום? והגמרא עונה שהסיבה שהמילה זקן נדחתה לסוף הפסוק זה כדי ללמד אותנו שהזקן לא יטריח בכוונה (זקן ויראת)

הגמרא מביאה גם קושי סגנוני על שיטת ריה"ג (והאמת שזה קשה גם על שיטת איסי בן יהודה) שלשיטתם שמדובר בשני אנשים שונים שצריך לקום ולהדר אותם היה צריך לכתוב מפני שיבה תקום והדרת, תקום והדרת פני זקן ומשום מה כאן הגמרא לא מנסה להסביר כיצד יענה ריה"ג על הקושי שיש על שיטתו

אשמח לשמוע כיצד ניתן ליישב קושי זה וגם לנסות להבין מדוע הגמרא לט טרחה לנסות להבין כיצד ישיב ריה"ג לקושי שיש על שיטתו?