ו.
להקדיש תמימים לבדק הבית – אסור מקרא דנדבה תעשה אותו.
המקדיש – מה שעשה עשוי. לאביי דמהני, לרבא מהיקישא לבעלי מומין למזבח.

לגזול – אסור מקרא דלא תגזול.
הגוזל עצים ועשאן כלים וכדו' – תנן דקנה הכלים בשינוי ומשלם דמים.
הא דקנה, לאביי משום דמהני, לרבא מקרא דאשר גזל (ולאביי האי קרא לגזל אביו).
(וצ"ל דאף לאביי דמהני, מ"מ מהני רק לענין שלא להחזירו כמות שהוא כששינה, אבל לא לעכב ממון חבירו בידו וליפטר לגמרי ואף כשלא שינה).
ולהלן הביאו בזה פלוגתא דתנאי אי שינוי קונה (ויתכן למסק' דלרבא באמת לא קני, עי"ש).
הגוזל ונשבע – מוסיף חומש. נשבע על גזל אביו שבידו - אין מוסיף חומש.

למשכנו בעל כרחו מתוך ביתו – אסור (לא תבוא וגו'). ומותר רק ע"י שליח ב"ד.
משכנו אפילו שלא כדין – קנה המשכון, אלא דחייב להשיבו כבסמוך.
כסות יום או מחרישה – מחזירה ללוה כל יום. כסות לילה כגון כר – מחזירה כל לילה.
הא דקנה המשכון, לאביי משום דמהני, לרבא לל"ק מהשב תשיב (אפי' כמה פעמים).
(ולאביי מהאי קרא ילפינן עצם חובת ההשבה, אבל דמהני ידעינן מסברא).
לל"ב שברש"י טעמא דרבא דאיכא שני קראי השב ותשיבנו, ולאביי צריכי לכסות יום ולילה.

לקצור כל השדה בלא להניח פאה – אסור (לא תכלה פאת שדך וגו')
לא הפריש בקמה, יפריש בעמרים. לא הפריש בעמרים, יפריש מהכרי.
המפריש בכרי, קודם מירוח, א"צ לעשר והעני גם פטור. מפריש אחר מירוח, תורם ומעשר קודם שנותן.
לא הפריש עד שעשה עיסה – לת"ק לא יפריש, לר' ישמעאל יפריש.
הא דלא נפטר אם קצר הכל – לאביי מתעזוב יתירא, לרבא דמהני (ותעזוב למפקיר כרמו).
הפקר - פטור מכל מתנות עניים וממעשר.
הפקיר כרמו והשכים בעצמו ובצר – חייב בפרט ועוללות בשכחה ובפאה ופטור ממעשר.

ו:
במאי פליגי אביי ורבא;
סלקא דעתיה דרב אשי דלאביי ריבית קצוצה אין יוצאה בדיינים ולרבא יוצאה.
ודחינו לל"ק דשם פליגי בקראי, ולל"ב דאביי להדיא סובר דיוצאה.
ומסקינן; לל"ק דפליגי בשינוי קונה. ולל"ב בהני שינויי.
לרבותיו דרש"י היינו הך, והיינו דפליגי רק בטעמי הדינים ולא להלכה.
ולרש"י לל"ק פליגי בגזלן ששינה, לאביי קונה, ולרבא אין קונה.
(ועי' תוס' עמ' א' שלכ' פליגי נמי בפדה בכור או מעשר או חרמים דלאביי לא לוקה ולרבא לוקה).
ולעיל (ה' עמ' ב') עולה דלאביי מערבין דם פר ושעיר קודם קרנות המזבח ולרבא לא מערבין.

רבית קצוצה – היינו דרך הלואה.
אבק ריבית – היינו דרך מכר, אם תשלם מאוחר יותר, תוסיף על דמי המקח.
רבית קצוצה – לר"א יוצאה בדיינים לריו"ח אין יוצאה. אבק ריבית – אין יוצאה בדיינים.
היה חייב רבית (קצוצה) ד ונתן בגד שוה ה – לאביי מוציא רק ד' ולרבא ה'. (לתרוייהו יוצאה).

בעלי מומין למזבח;
עובר על הקדשתו, ועל שחיטתו, ועל זריקת דמו, ועל הקטרת מקצת אימוריו, ועל הקטרת כולן.
ולר' יוסי בר יהודה אף על קבלת דמו.
המקדיש בעל מום לשעיר המשתלח – עובר מריבויא (ועי' להלן אופנים שצריך ריבוי).

שוחט חולין בפנים – אינו בכרת דשחוטי חוץ.
שחוטי חוץ – חייב כרת, רק קדשי מזבח תמימין בחוץ.
קדשי בדק הבית, שעיר המשתלח, פרה אדומה – אין בהן משום שחוטי חוץ.