ב.
כריתות שבתורה – שלושים ושש. ל"ד מהן לאוין וב' עשין.
יש מהן שעל זדונן בהתראה יש מיתות ב"ד או מלקות, והכרת הוא במזיד בלי התראה.
ויש מהן שהן כריתות בלבד על זדונן בין בהתראה ובין שלא בהתראה.
חטאות שבתורה – באות על חייבי הכריתות שנמסרו בלאו כשנעשו בשוגג.

ואלו הן הכריתות;|סדגש
|הדגש|א-טו (עריות). הבא על האם, אשת אב, כלה, זכור, בהמה, אשה המביאה בהמה עליה, אשה ובתה (ראה להלן), אשת איש , אחותו, אחות אביו , אחות אמו, אחות אשתו, אשת אחיו, אשת אחי אביו, נדה.
אשה ובתה – כולל; בת בתה, בת בנה, בתו (מאנוסתו), בת בתו, בת בנו, חמותו, אם חמותו, אם חמיו.
טו-כ (עבודה זרה ושבת). המגדף (י"א מברך ה' וי"א משורר לע"ז), עובד לע"ז, נותן מזרעו למולך, בעל אוב (עי' להלן לגבי ידעוני), מחלל שבת.
כא-כח (מקדש וקדשיו). טמא שאכל קדש, טמא שנכנס למקדש, האוכל חלב, דם, נותר, פיגול, שוחט קדשים בחוץ, מעלה בחוץ,
כט-לא (מועדים). אוכל חמץ בפסח, אוכל ביום הכיפורים, עושה מלאכה ביום הכיפורים.
לב-לד (שמן וקטורת). מפטם שמן, מפטם קטורת, סך משמן שעשה משה.
לה-לו (עשין). המבטל קרבן פסח, המבטל מילה.

בכל אלו – על זדונן כרת (כשאין בהן עונשי ב"ד או שלא הותרו).
על שגגתן חטאת. (חוץ מפסח ומילה. על רובן חטאת קבועה חוץ ממטמא מקדש וקדשיו).
על לא הודע שלהן, אשם תלוי. (והיינו ל"ב מתוכן. חוץ מהעשין ומהעולין ויורדין).
(לגבי מגדף – עי' להלן ז.).

גדר שוגג – שידוע לו עיקר האיסור, אבל אומר מותר לגמרי הוי אונס.
(ועי' רש"י שהאריך מאד בכל אחד מהו הלאו שלו, והיכן נתפרש בו כרת, והיכי משכחת לה בו שוגג ולא הודע).

דינים שונים שנזכרו ברש"י;
עריות ראשונות עד בהמה בסקילה. אשה ובתה והמסתעף בשריפה. איסורי אחוה ונדה בכרת בלבד.
השוחט ומעלה בחוץ חייב שתים.
עבודה זרה ומחלל שבת, בסקילה.
אשת אחי אמו, ואם אם חמותו, שניות מדברי סופרים.
מפטם את הקטורת, היינו לצרכו להריח.
המריח בקטורת דבית המקדש, אינו לא בלאו ולא בכרת ולא במעילה.
מברך ה', דוקא שם בן ד' אותיות.
עבודה זרה, זיבוח קיטור השתחוואה וניסוך.
לאחר איסור הבמות, גם במת ציבור אסורה.