ג:
שגגת ע"ז ושגגת עבודות – מספקא ליה לרבא אי אחת או שתים.
האומר מותר לעבוד ע"ז – בהכרח הוא גם שגגת עבודות, ותלוי בספיקא דרבא.
בתינוק שנשבה – יתכן שגגת עבודה זרה וזדון עבודות (וצ"ב).
טעה שעבודה זרה רק בכסף וזהב ועבד לעץ – משכח"ל שגגת ע"ז וזדון עבודות.

הבא על בת אשתו ובת בנה ובת בתה ועל בתו ובת בנה ובת בתה ועל חמותו ואם חמותו ואם חמיו – חייב חטאת על כל אחת.
בא על ט' אלו בהעלם אחד - לא נתפרש להדיא אי חייב ט'.
(אם חייב ט', משכח"ל עוד ח' מלבד ע"ה הנ"ל, שכלול בהן בת אשתו, ואפשר להתחייב פ"ג חטאות).

המעלה אברי פנים בחוץ - חייב. המעלה אברי חוץ (קדשים שנשחטו בחוץ) בחוץ – חייב.
(מעלה שניהם בהעלם א' – אם חייב שנים, משכח"ל פ"ד חטאות).
השוחט ומעלה בחוץ בהעלם א' – חייב שנים (כדמוכח ממשנתינו).

אוב וידעוני במזיד– שניהם בסקילה.
אוב בשוגג – לר"ע הוי מעשה. לרבנן, לריו"ח הקשת זרועותיו הוי מעשה לר"ל ל"ה מעשה.
ידעוני בשוגג – לרבנן דר"ע לא הוי מעשה. לר"ע, לריו"ח הוי מעשה וחייב חטאת, לר"ל ל"ה מעשה.
אוב וידעוני בהעלם א' – לרבנן, לריו"ח אחת (על ידעוני) ולר"ל פטור.
ולר"ע רק אחת (לריו"ח משום דהוי בלאו אחד, ולר"ל משום דעל ידעוני לא חייב).
השתחואה לע"ז בשוגג לרבנן – לריו"ח חייב, ולר"ל פטור. לר"ע ודאי חייב.
מגדף – לר"ע חייב חטאת ולרבנן פטור כדתנן במשנתינו.
(ונמצא בחשבון החטאות הנ"ל, דלר"ל גם אוב הוא רק לר"ע ולרבנן גם זה יורד מהחשבון. ואלו לריו"ח אוב לכו"ע אבל אין להוסיף ידעוני אף לר"ע כיון דהוי בלאו אחד).
אוב דמקטר לשד לחברו – לעולא הוי מעשה לכו"ע (וניתן למנותו אף לר"ל אליבא דרבנן דאוב דהקשת זרועות אינו מעשה).

חובר חבר לחיות גדולות או קטנות (אפילו זיבורא ועקרבא) – בלאו. (אם באים אחריו, מותר).
מקטר לשד לחברו – בסקילה וכרת וחטאת.
מקטר לשד לשם אלוה – הוי עבודה זרה.