כא:
כזית נבילה שחיפהו בבצק – אינו מטמא במגע אבל מטמא במשא.
ואינו צריך הכשר, כיון דעדיין מטמא טומאה חמורה במשאו.
אם ע"י הבצק משלים לכביצה אוכלין טמאין - מטמא טומאת אוכלין אף במגע, אם חשב עליו לאכילה.
(אהל שעל המת שאין בו חלל טפח – טומאה בוקעת ועולה).

חיה – חלבה מותר ודמה אסור (ומכאן שאין איסור דם תלוי באיסור חלב).
עוף – אין בו איסור גיד הנשה ודמו אסור (ומכאן שאין איסור דם תלוי באיסור גיד הנשה).
כלאים דהרבעה וכלאים דחרישה – נוהגים בכל הבהמות והחיה והעוף.
צמר העוף – אין חייבין עליו משום כלאים (וכן שער שור ועז וכנ"ל).

דם שרצים (ורמשים) – אסור (מדרבנן) ואין בו לאו דדם.
אבל יש בו איסור שרצים. (דם השרץ ובשרו, מצטרפין לכזית לאיסור אכילה).
ואם התרו בו משום שרץ, לוקה עליו בכזית. משום דם, אין לוקה.
דם דגים וחגבים; לא כינסו – מותר לכתחילה. כינסו – אסור מדרבנן אם אין בו קשקשים.

דם אדם – מותר מן התורה. וכל זמן שלא פירש אין בו שום מצות פרישה.
וכגון של בין השיניים, מוצצו ובולעו לכתחילה.
פירש אסור מדרבנן. כגון דם שעל הככר, גוררו.