א. ומימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן. הנה לא מצינו הדגשה כזו בשום עבודה אחרת. ואולי בפשוטו הכוונה משום דזו עבודה שיש בה לכלוך. אבל נראה דיש כאן יסוד בנפש האדם, שהרי ברגלים לא היו מדשנין, וכל השנה גם כן היניחו לו להצטבר עד כדי ג' מאות כור, ואף שהוא דרך גוזמא, מ"מ הניחו לו להצטבר הרבה, א"כ היה מקום לכהן עצל לתלות עצלותו בכוונה טהורה, שמניח לנוי המזבח, וקמ"ל דלא שימש זה כתירוץ לעצלות, אלא כשהיה צורך מיד דישנו.

ב. בררו משם עצי תאנה יפים. המפרש והרא"ש סתמו ולא פירשו מהו משם, ונראה שהבינו מתוך הגזרים הרבים שהובאו למערכה הגדולה. אמנם הראב"ד פי' דהיינו מלשכת העצים. ויל"ע בזבחים נח אי מוכח משם.

ג. האברים והפדרים שלא נתעכלו מחזירין אותן למערכה. הרא"ש כתב דאין בזה משום העולה ראשונה שלא יקדים להקטיר לפני אברי התמיד, משום דהם שייכים לקרבנות אתמול. אמנם המפרש האריך לומר דאכן המתינו עד אחר העלאת אברי התמיד ודחק שאין הכוונה כאן שמיד עכשיו העלו.

ד. השקו את התמיד. ברא"ש כדי שיהא נוח להפשיטו. ידוע שיש בזה ב' גירסאות בכת"י הרמב"ם עצמו בפי' המשנה סוף ביצה, די"א כדי שלא יהיו בו סירכות, והובאה עצה זו בש"ך לגבי כל שחיטת חולין.

ה. תפוח גפן ופרוכת. מענין שבשלשתן נקטו לגוזמא את המספר שלש מאות. וידוע מהמהר"ל דבכולן הוא מקום גבול בין קדש לחול. בתפוח נשרפו אברי הקדשים ויוצאין שם לחולין. גפן היו מביאים כלי חול ומקדישים שם. פרוכת להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ומבאר לדרכו הענין במספר זה.

ו. ארכה מ' ורחבה כ'. לפי הפירוש דהיינו בסוף ההיכל, ע"כ היתה גדולה מהפתח שהוא רק כ' על י'.

ז. (כ:) שלוש מאות כהנים לפנותה. ידוע מהגר"א דהיקיפה קכ אמות (פעמיים מ' ופעמיים כ'). ואמה של כלים בת חמישה טפחים, נמצאו ו' מאות טפחים. כל כהן אחז בשתי ידיו ותפס טפח לכל יד, ומכאן שהיה מקום אחיזה לג' מאות כהנים בדיוק.

ח. אע"ג דלא מקטרי מגוואי. הרא"ש פירש שהפנים לא מרבה אפר, וה"ה לשאר הפירושים הפנים לא מרבה עשן, ואין הקשר חודר פנימה (עי' במפרש).

ט. דקל מי לית ביה משום ישוב א"י. לכאורה פשיטא להו דאית ביה, משום דתמרים הן משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, ולפ"ז מדויק מאד מה דאמרו מיד וליטעמך תאנה מי לית בה.

י. ומי איכא תאנה דלא עבדא פירי. כלומר דדקלים כאלו אכן נפוצים לרוב באופן טבעי, אבל תאנה צריכה הכנה לזה כבסמוך ואינו מצוי כל כך. ומה שאמרו מייתי תאני חיוורתא, לכאורה הכוונה לענף של תאנים לבנות, ומשום חולשת התאנים מעיקרא יש יותר סיכוי לגרום לו להפסיק להניב פרי, ומשייפים את הענף להסיר קליפתו או מורחים אותו בחלב צבה כדי להמית את ליבו, ואז נוטעים אותו.