א. מ"ב. איש הר הבית וכו'. יל"ע אי גם כהן שנרדם הוא הדין או רק לוי. ועוד יל"ע אי היה לו רק רשות לשרוף, במה היה תלוי האם לשרוף או לא. ועוד יל"ע במש"כ הרא"ש דליכא משום בל תשחית משום דהפקר ב"ד הפקר. ולכ' מאי שיאטיה דהפקר ב"ד לבל תשחית, הא שפיר י"ל דכיון דהוי לתועלת למיגדר מילתא ל"ה בל תשחית, והפקר ב"ד לא מהני לכאורה להתיר, אא"כ נימא דבהפקר ליכא בל תשחית וזח"ג. ויש לדחוק דהכוונה דביד ב"ד לקבוע דזה נחוץ למיגדר מילתא שהרי לכן הפקרם הפקר, וממילא ברגע שקבעו דזה נחוץ ולתועלת ממילא ליכא ב"ת ויל"ע.

ב. מ"ג. טדי מן הצפון לא היה משמש לכלום. מש"כ הרא"ש כי אם התשמיש היה שם, נראה ט"ס. ולהלן איתא דלחד מ"ד הטמאים היו יוצאים דרך שם (אם לא נפרש כהערוך המובא שם ברא"ש).

ג. (לד:) מה לך מקיף משמאל. לכאורה ראו זאת מיד בתחילת היקיפו, דאם ראוהו אח"כ אפשר דבחזירתו הוא. ונראה דלזה רומז הרא"ש בכתבו בכניסתו להר הבית פונה לשמאל.