משמע בגמ' שהמח' אם בן סורר ועיר הנדחת ובית המנוגע היו או לא היו, תלויה בתנאים הנדרשים לקיים דינים אלו. בשלמא עיר הנדחת פליגי תנאי בדין דאם מזוזה אחת מצילה את כל העיר, בית המנוגע נמי פליגי בדין דשני גריסים בקרן זוית, אבל בבן סורר במאי פליגי, הרי גם רבי שמעון דפליג על ר' יהודה ס"ל דלא היה ולא עתיד להיות דודאי שההורים לא יביאו את בנם. אם כאן למה רבי יונתן אומר שישב על קברו, ובמאי פליג על רבי שמעון? היד רמה מסביר שרבנן סוברים שההורים כן יביאו את בניהם כי הם צופים מה יהיה אתו לבסוף.
אבל עדיין צ"ב,
א. במה חולקים.
ב. למה רבנן ורבי שמעון לא יקבלו את עדותו של רבי יונתן, [בשלמא רבי יהודה דס"ל שצריך קול שווה לא קשיא דיכול לתרץ שהרגו אותו בגלל שפסקו כרבנן],
ג. בכלל, הרי הגמ' אינה ספר היסטוריה, אז למה חשוב כ"כ לדון אם זה אכן היה או לא היה? מה זה מעניין?