א. מ"ג. וחמישה פתחים היו לו. היינו לכל ד' רוחות ולמעלה. אם היה עומד בתוך התא ופניו לדרום אל ההיכל, הרי היה לימינו למערב - לתא שמימינו, ממולו לדרום – להיכל. משמאלו למזרח – לפשפש (וזה צב"ק), מאחוריו לצפון – למסיבה. ומעליו לתא שעל גביו.

ב. מ"ה. הלך כלפי מערב. לכ' צ"ל הלך את כל פני המערב.

ג. ובראשם פספסין. לכאורה יל"ע מה היה צורך בפספסין אלו. האם נתקיים בזה דין והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו'. או דזה נעשה כדי שאם צריך להיות בעליה לא ייכנס מעל קה"ק שלא לצורך.

ד. מ"ו. אמה כיור. לכאורה ייפלא מה היה מקום לכייר את העליה שמעולם לא עשו בה כלום חוץ מאשר כשנכנסו לשלשל אומנין, ומה ענין לייפות מקום שלא שזפתו עין אדם כמעט מעולם.

ה. (לז:) מ"ד. לשכת הגולה שם היה בור וכו'. ברא"ש עשאוהו כשעלו מן הגולה. הציע מאן דהו שאפשר שיש לקוראו גולה בקובוץ הג' מלשון גולות עיליות ותחתיות.

ו. לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש. כמובן דהיה לובש בגדי כהונה כשבא לשמש ולא בבגדי לבן היה משמש. ולזה כוונת הרא"ש (מלבד הכוונה לסיים בדבר טוב) לובש לבנים, מרוב שמחה.

כן תשמחנו ה' אלוקינו בקרוב בבנין עירך ונהיה ששים ושמחים בעבודת מקדשך.
סיימנו בס"ד סדר קדשים (וכתיבת מעט הערות) בלימוד דף היומי אור לב' סיון תשע"ב.