ניתן לראות במקורות הבאים הדרגה:

(1) מתני'. מי שלקה ושנה ב''ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת:

(2) גמ.' משום דלקה ושנה ב''ד כונסין אותו לכיפה אמר ר' ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש הכא במלקיות של כריתות עסקינן דגברא בר קטלא הוא וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה וכיון דקא מוותר לה נפשיה מקרבינן ליה לקטליה עילויה

(3)א''ל רבי יעקב לר' ירמיה בר תחליפא תא אסברא לך במלקיות של כרת אחת אבל של שתים ושל שלש כריתות איסורי הוא דקא טעים ולא מוותר כולי האי.

-- מהמשנה משמע שדי בקלות מגיעים לעונש של כיפה (מי שלקה ושנה)
-- מדברי ריש לקיש משמע שזה קצת פחות בקלות (רק בסוג מסויים של עבירות - מלקיות של כריתות)
-- מדברי רבי יעקב משמע שזה עוד יותר נדיר שמגיעים לעונש של כיפה (רק אם עבר על אותה עבירה פעמיים - מלקיות של כרת אחת)

שמעתי את הטענה הבאה:
יש דינים במקורות הקדומים - שלדורות המאוחרים נראים לא סבירים (ונוגדים את המוסר, המציאות, הערכים שבאותו הדור המתפתח), ולכן באו הדורות המאוחרים וצימצמו את החלות של הדינים הללו והגבילו אותם למקרים מאוד מסויימים (ובעצם - אם יכלו - אף היו מבטלים דינים אלו לחלוטין).

שמעתי טענה זו בנוגע לבן סורר ומורה:
מפשט התורה - זהו דין רחב (כאשר הבן - סורר ומורה)
באו התנאים וצימצמו דין זה (כי הוא היה נראה להם לא "אקטואלי" בתקופתם) ולכן צימצמו את תקופתו של בן סורר ומורה רק ל-3 חודשים (משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון) וכן שצריכים הוריו להיות שוים בקול, במראה ובקומה, מה שכמעט ואינו אפשרי.

מה דעתכם? האם אפשרי בכלל להעלות פרשנויות כגון אלו?