הקושי שלי הוא בנוגע למקורות הבאים:

משנה עט ע"ב:
מתני' רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה
וברש"י: כונסין אותן לכיפה. ושם מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסן כדתני לקמן בפירקין (דף פא:):

משנה פא ע"ב:
מי שלקה ושנה ב''ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת:

משנה נוספת פא ע"ב:
מתני' ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ:

גמרא פא ע"ב:
ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ: מאי שנא הכא דקתני נותנין לו לחם צר ומים לחץ ומאי שנא התם דקתני מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת אמר רב ששת אידי ואידי נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו והדר מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת:

לאור ביאור הגמרא - קשה לי מדוע מי שערך/ניסח את המשניות כתב באופן כה מוזר? - נתון אחד כתב במשנה הראשונה ב-פא ע"ב, ואת הנתון השני כתב במשנה השניה בעמוד זה, והאמת - היא רק שילוב של שני הנתונים - בבחינת "יגיד עליו רעו".

[בנוגע למשנה ב-עט ע"ב, אם נלך לפי דרכו של רש"י (בניגוד לדעת הרמב"ם שכבר נדונה כאן בפורום) - אז הקושי שלי כמובן גם בנוגע למשנה זו - מדוע שם לא פירטו את התמונה המלאה, והרי שם הוזכר דין כיפה לראשונה]