א. כיצד בודקת את עצמה מביאה שפופרת וכו'. לכאורה בדיקה זו זמנה רק עכשיו מיד בעודה רואה בעקבות התשמיש האחרון. שהרי אסורה מעתה לשמש, וכשתראה בפעם הבאה בלא תשמיש לא נוכל להוכיח מזה כלום. ויל"ע.

ואם כנים אנו בזה א"כ מה שהק' להלן ותבדוק בביאה שלישית של ראשון, לרש"י דהיינו מכאן ואילך, אין הכוונה שיש מה לבדוק לפני כל ביאה, אלא דנאמר לה לבדוק מיד אחר ביאה שלישית בעודה רואה כדי שאולי יתיר לה לשמש מכאן ואילך. וכן לתוס' והרא"ש שם שפי' לבדוק קודם ביאה שלישית, היינו מיד אחרי ביאה שניה, כדי להתיר את השלישית. וכן השאלה השניה שתבדוק בביאה ראשונה של שלישי, היינו מיד אחריה. וקצת לא משמע כן מחלק מלשונות הראשונים ועל כן יל"ע היטב בזה.

ב. רשב"ג אומר וכו'. לכאורה לפי מה שנתבאר לעיל בסוגיא של מקור מקומו טמא או טהור דהנידון לגבי לטמא את טפת הדם ולא לגבי האשה, א"כ לכאורה רבי לא פליג ארשב"ג, ורשב"ג מילתא חדתא היא ופליג עם רבותינו. דרבי איירי לגבי האשה, ורשב"ג ורבותינו איירו לענין טומאת הדם עצמו. ויל"ע.

ג. נתרפאה זאת. לכאורה היינו דקים להו דביעות אינו מנפץ מה שמתמלא וע"כ יש לה מכה המוציאה ע"י ביעות והיא המוציאה בתשמיש. ולא משמע דנפלה כל החררה ושוב היה בטוח שלא ייצא עוד.

ד. ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. כבר כתבנו בזה במקומו דש כאן חידוש גדול דדם שבא בשעת פתיחת הקבר אין בו הקולא דדם מחמת ולד, אלא מטמא ככל נדה וזבה.

ה. סימן; תבעוה נתר בחמין לטבול קמטין ע"ג נהר. הסדר להלן קמטין לטבול, אבל יתכן דא"צ להגיה ונקט לישנא דיותר קל לזכור אע"פ שאינו לפי הסדר, אם כי כמדומה דלא מצאנו כזאת בשום מקום. ועוד יל"ע דשש מימרות בענייני חציצה והמסעף הן דרבא מלבד האחרונה, והיה מקום להגיה שם בסוף עמ' ב' רב שמואל בר יצחק משמיה דרבא, וביותר אחרי שמצינו אדבריה רבא למר שמואל, הרי שהיה חכם בשם שמואל תחתיו שעסק עמו בדינים אלו.

ו. איכא בינייהו סמוך לחפיפה טבילה. ברש"י פי' האם צריך להסמיך. והתוס' כתבו דלא זה הנידון כאן. לכ' כוונתם דבזה מצינו סוגיא נפרדת להלן סז: ואילך. ולתרוייהו צ"ע קצת למ"ד דבעינן סמוך אמאי לא מנוהו בהדי ג' תכיפות הן במס' ברכות. ואפשר משום דהכא במצבים מסויימים לכו"ע מתירין להרחיק.