א. אע"פ שאין סופן. ולפ"ז צ"ל דנקט במתני' שביעי רק משום ר"י ור"ע. אמנם עדיין צ"ב אמאי נקט שבדקה בשמיני לר"א, הא סגי שבדקה בראשון ובאה לפנינו בשמיני ומטבילין אותה. דהא לכ' אין שום דין לבדוק בשמיני אחר שהוחזקה כל שבעת הימים בנקיות לר"א.

ב. לא רבי יהושע ור"ע. ר"ל ר"י דס"ל בשביעי דיש לה ב' ימים השווה כאן עם ר"ע דיש לה רק יום אחד האחרון.

ג. איני וכו' בעינן ספורין לפנינו. לכ' זה לא ממש הנידון של רב, שם הבעיה שלא ספרה בפנינו וכלומר שלא ספרה כלל, דאם אומרת ספרתי נאמנת כמבואר בהמשך הסוגיא, וכאן ספרה ביום הראשון, ואכמ"ל.

ד. אמר רב ירמיה מדפתי שבאה לפנינו בין השמשות וכו' ותלת לזיבה. קצ"ב מה שדחק רש"י גבי זיבה שראתה ביה"ש האידנא ואתמול, הא לזיבה סגי לומר שראתה ביום קודם שבאה, ולמחר הוי ראשון, או דראתה יום קודם שבאה וגם ביה"ש שאולי זה לילה ורק מחרתיים הוא יום שימורה וטבילתה. ויל"ע.

ה. ראיתי ואיני יודע. לכאורה צ"ל איני יודעת וכן ברש"י כמה פעמים.

ו. (סט:( עד שימוק הבשר. אם הכוונה ממש כפשוטו לכאורה למה לא סגי במה שנקרא כתמי מוות. ואם בזמנינו אדם שיש לו קוצב לב והוא גם מונשם אולי לא יופיעו כתמי מוות אבל במציאות זמנם זה סימן מובהק המגיע כמה שעות לאחר המוות. ובדוחק יש לומר דזה גופא הכוונה ימוק בשרו. ולפי זה ר"א דאמר להלן שיבקע כריסו הוא מאחר ולא מקדים. ועליו תיסוב התמיהה מדוע אינו מסתפק בכתמים אלו.