ת''ר: מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד - ותיפוק ליה משום מפולת. בחדתי. ותיפוק ליה משום מזיקין. בתרי. אי בתרי חשד נמי ליכא. בתרי ופריצי.
מפני המפולת - ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין. בתרי וכשרי.
מפני המזיקין - ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת. בחורבה חדתי ובתרי וכשרי. אי בתרי מזיקין נמי ליכא. במקומן חיישינן. ואב''א לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא, דהתם משום חשד ליכא דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא.

א. והנה בקידושין (כט:) איתא דהוה ההוא מזיק בי רבנן דכי הוו עיילי בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי. וכלשון זאת איתא נמי שם (לט:) ובמכלתין לקמן (סב.) ע"ש. ומשמע דכי היכי דבעלמא מהני תרי לאצולי ממזיקין, הכ"נ מהני זמן היום, שהרי נכתבו שניהם בדרך רבותא. ולפ"ז לכאורה קשה כאן דכששאל בתחילה תיפו"ל משום מזיקין ושני בתרי, למה לא העמיד נמי דנ"מ ביממא דליכא למיחש כ"כ למזיקין. והיה אפש"ל ע"פ מ"ש לקמן (מג:) לעניין היוצא יחידי בלילה דאבוקה הוי כשנים וירח כשלושה ע"ש. ופשוט דכ"ש דיממא הוי ככמה בני אדם בהדיה, וא"כ א"ש די"ל דהא דאור יום מועיל הוא מדין ריבוי האנשים ולא הוי תועלת בפני עצמה וא"כ הוי בכלל מה שתירץ הש"ס בתרי. אלא דבאמת א"א לומר כן, דא"כ מה מקשה חשד נמי ליכא, הא שפיר איכא לתרוצי דנ"מ במקרה שנכנס ביממא דהתם ליכא למיחש למזיקין כנ"ל ואכתי איכא למיחש לחשדא (ועי' במה שאכתוב לקמיה מסנהדרין).
והנראה, דבריש פסחים (ב.) אהא דלעולם יכנס ויצא בכי טוב, פירש"י שם משום חיות וליסטים, וע"ש בתוס'. וכבר העיר שם בגה"ש דרש"י לכאורה שינה טעמו ביומא (כא.) שם פירש מפני המזיקין. ויתכן דדעת רש"י בכלל מזיקין נכללו גם חיות וליסטים ושאר פגעים, ולאו דווקא פגעים רוחניים. וזוהי נמי דעת התוס' חולין (צא.) עש"ה. והשתא דאתינא להכי יבוא הכל על נכון, דלפ"ז יש לפרש מ"ש כאן "מפני המזיקין" היינו חיות רעות וכד', והנה בשבת (קנא:) אמרינן דאריא אבי תרי לא נפל, וחזינן דתרי מהני לעניין חיות רעות, אך זאת לא מצאנו שיועיל יממא לזה. וא"כ לכן הוכרחה הגמ' כאן ליישב דנ"מ דווקא בתרי.

ב. לחד תירוצא מבואר שבמקומן של המזיקין חיישינן. ובזה י"ל לשון רש"י בקידושין (לט:) אההוא בי בני דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי, ופירש שם: מתזקי. שמצויין בו מזיקין. ע"כ. וכתב "מצויין" ורימז על סוגיין דבמקומן חיישינן.

ג. ובמה דמתרצינן בחורבה חדתי דקאי בדברא, דלא חיישינן משום ייחוד משום דאשה לא שכיחא, ק"ק מסנהדרין (יט.) דהתקינו שנשים יהיו מספרות בביה"כ משום ייחוד, ע"ש ברש"י דהוא משום דבתי כסאות שלהם היו בשדות. וי"ל.