וכך פסק הרמב"ם הלכות ביאת המקדש א, ח
"כהן שגדל שערו אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד חייב מיתה בידי שמים".
כלומר שפירוש פרועי ראש, מגודלי שער.
כאמור אצל הכהנים (יחזקאל מד, כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ.
וכאמור אצל נזיר - (במדבר ו, ה) גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

אולם הפריעה האמורה אצל אשה, פירושה גילוי ראש.
וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה, יח).
"וראשה פרוע" (מסכת כתובות ב משניות א' וי', ופרק ז משנה ו)
"פרע ראש האשה בשוק" (מסכת בבא קמא ח משנה ו).

מה פירוש הפריעה האמורה אצל מצורע? (ולדעת הרי"ץ גיאת גם באָבֵל, והרמב"ן חולק).
במסכת מועד קטן דף טו.
"(ויקרא יג, מה) וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ - אין פריעה אלא גידול שער, דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר: נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד, מה הוייה האמורה בבגד - דבר שחוץ מגופו, אף הוייה בראש - דבר שחוץ מגופו.
מאי לאו - אתפילין? - אמר רב פפא: לא, אכומתא וסודרא".

לדעת רבי אליעזר, הפירוש כמו בכהנים.
ולדעת רבי עקיבא כמו באשה - גילוי הראש, כלומר שלא יחבוש כובע מכובד.

כיצד יתכן שלאותו שורש תהיינה שתי משמעויות שונות?
על כך הרחיב בשו"ת שרידי אש חלק א סימן עח. והוא כותב:
"חוקרי הלשון האחרונים בדקו ומצאו, כי מלה זו מוצאה משרשים שונים.
השורש האחד הונח למושג הפריקה, פריקת עול או פריקת מועקה וסייג, ובמובן זה הוא בא בערבית בפעל פרע (בנקודה על העי"ן), או למושג הגילוי והסרת המכסה, ובמובן זה הוא בא בסורית וגם בשפת התלמוד...
והשורש השני הונח למושג גידול השער. במובן זה הוא בא בערבית בפועל פרע (בלא נקודה על העין) ומשמעותו, מי שמגדל שער ראשו, או, ביתר דיוק, מי שמניח לשער ראשו שיגדל...
ולפיכך כל מקום שבו באה מלת פרע בתורה אפשר לפרשו רק באחד משני פנים הנ"ל...
אולם במקום שבאה מלת פרע בקשר עם הראש, אז אי אפשר שלא לראות בה את השורש העברי השני הנ"ל, במובן של גידול שער".