הגמרא שואלת האם חכמים כר"א סבירא ליה או כר"ג סבירא ליה ופושטת שכר"ג סבירא ליה, כלומר עד שיעלה עמוד השחר וכל מה שאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה.
לכאורה מה הספק של הגמרא, והרי כבר במשנה ר"ג הסביר שחכמים סבורים כמותו.
ניתן להסביר שדברי ר"ג במשנה מסבירים אכן את שיטת חכמים ואילו כאן בגמרא חכמים מסבירים את שיטתם, ואולם למעשה ההסבר הוא כמו המשנה, אז מה היה הספק של הגמרא בשאלתה?