לפני כמה שנים הוקשה לי על המעשה עם רב הונא, היאך אמרו לו חביריו שיפשפש במעשיו, הלא זוהי ממש אונאת דברים שאמרו בב"מ (נח:): אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב: "הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד".
ואז, גמרתי חיפוש מחיפוש בספרים לראות אם יש מי שנתעורר בכך, ולמרות הנבירה הרבה לא מצאתי כי אם מה שכתב בן דורינו הר"ר אליהו רוט בהערות לספר שערי תשובה בשם "הרוצה בתשובה", אשר גם נתקשה בזה, ורצה ליישב עפ"ד התוס' כאן בד"ה דינא, שהיו יודעים ומכירים בחטאו, וכתב שאפשר לומר שלא אסרו שם אלא לומר באופן כללי "מי הוא נקי אבד", אבל אן מצביעים או רומזים על חטא מסויים, לית לן בה. עכ"ד.

התירוץ לא לגמרי מניח את דעת משום שלכאורה לא מצאנו חילוק כזה. האם ישנן עוד אפשרויות ליישב?