– אלו ואלו יסורים של אהבה. יל"ע אי כונתו בתנאי שאין לא ביטול תורה ולא ביטול תפילה או להיפך, שאפילו מבטלין תורה ותפילה עדיין של אהבה הם. וגם קצ"ב הראיה שהביא לדבריו מקרא דכי את אשר יאהב ה'.
ה:
א. בשלמא תורה וגמ"ח וכו'. זה מתאים עם מה שאמרו על משפחת עלי דהעוסקים רק בתורה חיו מ' שנין והעוסקים גם בחסד חיו ס' שנין ומהאי קרא. – אתא ההוא סבא. הביאו תוס' במק"א דהיינו אליהו זכור לטוב. ונראה דכאן ריו"ח התענין בזה משום דבדידיה הוי עובדא דמתו בניו ורצה לדעת מקור לזה דהוא מחול על עוונותיו, ואתא אליהו להרגיע את רוחו הסוערת. – ומשלם עון אבות. אע"פ דפשטיה דקרא דמשלם לבנים את עוון האבות, מ"מ דרשוהו ג"כ שמשלם לאבות את עוונם בבנים קטנים שבחיקם.
ב. דין גרמא דעשיראה ביר. היה אומר הגר"ח שמואלביץ איני יודע ממה אתם מתפעלים כשאתם לומדים גמרא זו, אומר לכם ממה אני מתפעל. מתי נטל ריו"ח את אותו הגרמא (בין אם נפרש עצם פחות מכשעורה ובין שן, או עצם מסעודת ההבראה), הלא בשעת מיתת בנו העשירי כשהיה מתו מוטל לפניו. והרי אדם במצב כזה אין לשער את שברונו. וריו"ח כבר באותה שעה חושב על כך שכדאי ליטול עצם שהרי יוכל בעתיד לנחם בה בני אדם!! דוק ותשכח עד היכן יכולה להגיע גדלות רוח של אדם המעלה.
ואגב קצ"ב לפירש"י דהיינו פחותה משעורה, תינח שאינה מטמאה, אבל חיוב קבורה שבה להיכן אזל.
ג.חביבין עליך יסורין, לא הן ולא שכרן. למרת כל המעלות שנאמרו ביסורין. יש דרך כזו. סיפר לי שכני רופא שיניים יקר (שזקוק לרפו"ש, יהא זה לזכותו) שטיפלו אצלו בו זמנית שני גדולי הדור. הראשון עבר עקירות קשות. הרופא שאל אותו איזה הרדמה הוא רוצה, שאל הרב (בעל אילה"ש שליט"א) האם בלי הרדמה זה מסוכן. ענה הרופא שזה רק מאד כואב. ענה הרב אם כך אל תרדים כלל. יסורים זה טוב. הרב השני (בעל דר"א שליט"א) אמר תרדים באופן שלא יהיו לי שום מכאובים. זה גורם לי ביטול תורה ואין לי רשות לכך.
- יהב ליה ידיה ואוקמיה. ישלח דברו וירפאם ר"ת יד"ו סוד הרפואה כידוע.
ד. אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. יודעני מעשה במחנך אחד שהזמינו עצמם לביתו זוג הורים להתייעץ על בעיה מסויימת אצל בנם הנער. הוא התענין אצלם על מעשיהם. מתברר שהאב עו"ד והאם פסיכולוגית נוער זה שלושים שנה. המחנך תמה מאד אם זה מקצועה מה היא באה להתייעץ עמו. ענתה האם, אכן אלו הן בדיוק הנושאים שבהם היא מקבלת קהל רוב היום ונוטלת שכר רב על עצותיה. אבל כשזה נוגע לבן שלה, אין היא רוצה להשתמש במקצועה. שכן אין אדם רואה נגעי עצמו ומשפחתו כראוי ללא נגיעות. והיא חפיצה בדוקא לנהוג בדיוק כפי שיאמר לה המחנך. (אע"פ שעובדה זו היא קצת חורגת מהמסגרת, אבל לגודל ערכה לא מנעתי טוב).
ה. חזא דהוי גני בבית אפל. מרוב עניותו כדאי' שאמר לו הקב"ה רצונך שאברא את כל העולם מחדש אולי תיוולד במזל אחר של עשירות. וכן אמרו לו בסמוך אין כל אדם זוכה לב' שולחנות. ומעשה היה באשתו של הח"ח שבכתה לפניו מדוע אנחנו שכל כך לומדי תורה וצדיקים וכו' וכל כך עניים ואילו פלונית שרחוקה מאד יש לה כל טוב. אמר לה הח"ח מה רצית, לא די שהקב"ה נתן לנו את השכל והחינוך לשמור תורה ומצוות ונתן לנו ילדים מיוחדים, את רוצה שגם את העשירות יתן לנו, ולהיא לא יהא כלום...
א"ל אמאי קא בכית וכו'. יש כאן הרגשה נפלאה. הרי ריו"ח עומד להעמידו מיסוריו בעוד כמה רגעים. ובכל זאת הוא שואלו אם הנך בוכה משום שתמות בלא תורה אתה טועה, אי משום שתמות בעניות אתה טועה, אי משום בניך שמתו אתה טועה. ולשם מה כל זה הרי עוד רגע הוא עומד להבריאו. אלא כרב היה עליו לחנכו. והיה כאן מקום לחנך, וזו היתה שעת הכושר. על כן קודם כל סיים ריו"ח את מלאכת החינוך, ורק אז נפנה להבריאו...
ו. לעיין מר במיליה. ידוע כמה השתוקק הגר"א שיוכיחו המגיד מדובנא. והמהרש"ל שכר מוכיח, וכן עוד גדולי עולם. ואין לך חביב אצל איש מעלה מאשר מי שמעמידו על האמת, ויותר יש להכיר טובה על המוכיח האמיתי מאשר על כל טובה אחרת שבעולם. וכל זה היה פשוט לחבריו דר"ה שבזה רצונו ולכן לא חשו כלל לאונאת דברים (עי' פ' הזהב), שזה רק במי שיש לחוש שלא יקבל באהבה אלא ייפגע מזה. ובפרט שכאן אפשר שידעו שייתכן שיסתדר מזה הענין ואינו סתם דיון על דבר שכבר היה וחלף, וכפי שבאמת היה. וכמו כן אונאה היינו כשאין עומדים על העבירה, אלא רק אומרים אילו לא חטאת לא נענשת, ובזה אין אפשרות לתקן רק לצערו בעלמא. אבל כשבאים לפרט לו מה חטאו, הרי זה בכלל מצות תוכחה להוסיף שגם נענש על כך ואין לו להקשות ערפו.